בשבע מהדורה דיגיטלית

למען הילדים, למען המשפחות

כדי להסיר מעליה את הצל המוסרי הכבד, מדינת ישראל צריכה לעשות כל מה שניתן כדי לחשוף את האמת בפרשת ילדי תימן האבודים

עמנואל שילה , י"ז בסיון תשע"ו

עמנואל שילה
עמנואל שילה
צילום: עצמי

1

הפרשה העלומה של ילדי תימן (וילדי עדות נוספות) האבודים היא צל מוסרי כבד שמוטל על מדינת ישראל.

עצם היעלמותם של מאות תינוקות וילדים של עולים חדשים בשנותיה הראשונות של המדינה היא עובדה מוצקה שיש עליה עדויות למכביר. ידוע וברור שלהורי הילדים נאמר שהם מתו, אך הם לא קיבלו תעודות פטירה, לא ראו גופה ולא זכו להביא את ילדיהם לקבורה. החשד התגבר שבעתיים לאחר שבמקרים רבים רשויות המדינה עצמן פנו לאחר שנים רבות לחפש את אותם ילדים, המתים לכאורה, לצורך גיוסם לצבא.

מה קרה לאותם מאות ילדים ולאן הם נעלמו?

2

הגירסה הממסדית הרשמית טוענת שהילדים האבודים מתו ממחלות כאלה ואחרות והובאו לקבורה. היעדר התיעוד והרישום מוסבר כתוצאה של אי-סדר ששרר במערכת הבריאות ובמחנות העולים בשנותיה הראשונות של המדינה, ושל קשיי שפה ותקשורת בין המשפחות לבין הפקידות הממשלתית והממסד הרפואי. לפי גירסה זו, עובדי בתי החולים פעלו כמיטב יכולתם להצלת חיי הילדים החולים, והאשמתם בגניבת הילדים ובהונאת המשפחות היא הוצאת דיבה נוראה.

מן הצד השני, הצד של המשפחות ושל הפעילים בנושא, נשמעות כבר עשרות שנים טענות על קנוניה מעוררת חלחלה, שבמסגרתה נמסרו הילדים לאימוץ אצל משפחות מבוססות אך חשוכות ילדים בארץ ובחו"ל. לגבי המניע לאותה קנוניה, ההסבר הסלחני מדבר על מחשבה פטרנליסטית ומתנשאת לפיה האימוץ טוב גם לילד שיגדל בתנאי רווחה, גם למשפחה המאמצת שתזכה לילד משלה, וגם להורים העולים קשי-היום ומרובי הילדים שיצטרכו לגדל ילד אחד פחות. המחמירים יותר טוענים שהמטרה הייתה להוציא ילדים ממשפחות שומרות מסורת ולגדלם כחילונים, או שהמניע היה בצע כסף שהתקבל בתמורה מן המשפחות המאמצות.

ישנן גרסאות שונות גם לגבי הדרג המחליט והמבצע של אותם מעשים נוראים, אם אכן קרו. האם הייתה זו קנוניה ממלכתית ביוזמת הדרג הממשלתי הבכיר ביותר, או לפחות בידיעתו? או שמא בוצעו המעשים בהחלטת הדרג הפקידותי והרפואי בשטח, ללא גיבוי ממלכתי?

3

אם חלילה נכונות ההאשמות, ברור שלממסד האחראי למעשים החמורים יש אינטרס מובהק להסתיר אותם. גם אם האנשים שקיבלו את ההחלטות וביצעו את המעשים כבר אינם עמנו ואי אפשר להענישם, בני משפחתם ויורשיהם הפוליטיים ייאבקו כדי להגן על שמם הטוב. גם מי שכלל אינו קשור למעשים החמורים עשוי לחשוב שפרשה אפלה שכזאת בתולדות מדינת ישראל, אם הייתה, מוטב לה שלא תיחשף. גם בחלוף שנים רבות, הנהגת מדינת ישראל עלולה להתנגד לחשיפת האמת מתוך רצון להגן על שמה הטוב של המדינה בתחילת דרכה ולמנוע את חשיפת קלונה ברבים.

יתרה מזאת: אם אכן יתברר שפשע כזה נעשה בידי רשויות המדינה, יהיה עליה לפצות בסכומים גדולים מאוד את מאות הילדים והמשפחות הנפגעות - קרבנות העוול הגדול הזה. הנימוקים הללו הם אמנם בעלי משקל, אבל תיקון העוול הנורא – אם אכן היה - כלפי הורים שאיבדו את ילדיהם וכלפי ילדים שאיבדו את משפחתם צריך לגבור על כל שיקול אחר.

4

האינטרס הברור של גורמים רבים להכחיש את הפרשה הוא אחד הגורמים לחוסר האמון כלפי ממצאי הוועדות הממשלתיות השונות שחקרו את הנושא.

תחת הלחץ הציבורי נחקרה פרשת ילדי תימן בין השנים 1967 ל-2001 על ידי שלוש ועדות חקירה שונות שמונו בידי רשויות המדינה. שלוש הוועדות קבעו שמרבית הילדים האבודים אכן מתו. את גורלם של מיעוט מקרב הילדים לא הצליחו הוועדות לברר. בכל מקרה, לא נמצאה הוכחה למסירת הילדים לאימוץ.

כאמור, מסקנות הוועדות לא התקבלו ללא עוררין ולא הצליחו להרגיע את הרוחות. הסיבה העיקרית לכך היא התחושה שמדינת ישראל לא באמת עשתה ככל יכולתה כדי לחקור ולברר את האמת. לעיתים נראה היה שהוועדה הוקמה רק כדי להדוף את הלחץ הציבורי. מדינת ישראל מעולם לא הפעילה את מלוא יכולת הבדיקה והחקירה שלה כדי לברר את הנושא כפי שעשה, למשל, דוד בן גוריון כשהטיל על איסר הראל להפוך כל אבן בארץ ובעולם ולמצוא את הילד החטוף יוסל'ה שוחמכר. לא הוקדשו לנושא משאבי חקירה שמתקרבים בהיקפם לאלה שפועלים כאן כל הזמן כדי לבדוק חשדות נגד פוליטיקאים המכהנים כיום, גם כשמדובר בחשד לעבירות הרבה יותר קלות.

גם טיפול הרשויות לפני למעלה מעשרים שנה בפרשת הרב עוזי משולם, שהוביל ביד רמה את המאבק לחשיפת האמת בפרשה, הדיף ריח חריף של ניסיון הסתרה בכל מחיר. סגנון ההתבטאות והמאבק של משולם וחסידיו היה אולי בוטה ומתגרה, אך האופן שבו ממשלת רבין דיכאה את מחאתם נראה אלים ודורסני מעבר לנדרש. אפשר להבין את מי שיראה בכך ניסיון של יורשי הממסד המפא"יניקי לחפות על מעשיהם של האבות המייסדים. משולם עצמו נכנס לבית הסוהר כאדם נמרץ ולוחמני ויצא ממנו לאחר חמש שנים כשבר כלי, חולה בגופו ורצוץ ברוחו. גם אם לא נאמץ במלואה את טענת מקורביו שמאסרו נוצל כדי לפגוע בבריאותו, קשה להבין איך אדם שהקדיש את חייו לחשיפת האמת בפרשה נמנע לאחר שחרורו מהכלא מלומר ולו מילה ציבורית אחת בנושא.

5

קל היה לבודד ולדכא את הרב עוזי משולם ולהציג אותו ואת פעילי העמותה שלו כקיצונים הזויים. קשה הרבה יותר יהיה לחסום את הדרישה המחודשת לבירור האמת בפרשה, שהתעוררה שוב לאחרונה בהובלתם של חברות וחברי כנסת מסיעות הבית השונות. בדור הבנים של המשפחות שאיבדו את יקיריהן יש אנשים בעלי עמדה והשפעה, שמצטרפים לדרישה המוצדקת מרשויות המדינה לחשוף את כל המידע שברשותן. אין הצדקה לחיסיון של שבעים שנה שהוטל על הפרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית. ראש הממשלה נתניהו כבר הביע את תמיכתו בבירור האמת ובחשיפת המסמכים.

אלא שאין די בחשיפת המסמכים, שלא ברור מה יש בהם ומה אין. הדעת לא תנוח עד שתנוהל חקירה יסודית תחת השגחתם של אנשים שאין ספק ביושרם, באומץ ליבם ובנכונותם לבוא חשבון היסטורי עם האשמים בפרשה - אם אכן היו כאלה. החקירה צריכה להתנהל בשקיפות מירבית ומול עינם הפקוחה של נציגים בכירים מטעם העדות והמשפחות הנפגעות. עובדי רשויות המדינה של היום אינם מעורבים במה שאולי עוללו מי שכיהנו בתפקידיהם לפני עשרות שנים. אך מי שפוגע בבירור האמת הופך את עצמו לשותף.

לצורך חשיפת העובדות, שככל שעוברות השנים הופכת קשה יותר, יש לגייס את מיטב משאבי החקירה, המדעית והמשטרתית. הצדק צריך להיעשות, ולא פחות מכך להיראות, כדי שהמדינה תזכה מחדש לאמון המשפחות שאבד ביחד עם ילדיהן הרכים.

ההתעוררות המחודשת לבירור הפרשה היא הזדמנות פז לסיים אותה הפעם באופן אמין, נקי, מכובד ומטהר. אם אכן לא הייתה פרשה איומה כזאת של חטיפת ילדים – כדאי שזה ייקבע אחת ולתמיד באופן משכנע. אם חלילה נעשתה התועבה הזאת – יש לחשוף באופן מלא את כל מה שניתן לברר, לתקן את העוול ככל הניתן ולפצות את הנפגעים. זה המינימום שידרוש כל מי שרוצה להמשיך להיות אזרח גאה של מדינת ישראל.

לתגובות: eshilo777@gmail.com