אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: יעקב נחומי. פלאש 90

לאחר מספר חודשים בהם כמעט ולא נדונה גזירת גילוח הזקנים בצה"ל נראה שהסוגיה צפה ועולה מחדש.

למערכת ערוץ 7 מגיעים דיווחים על חיילים שקיבלו הנחיית גילוח וביומן ערוץ 7 הבאנו את סיפורו של ח', לוחם ביחידת עילית שאולץ לגלח את זקנו לפני ימים אחדים.

בראיון מספר אביו של ח' על השתלשלות הפרשה. "הסיפור שלנו הוא סיפור מאוד טריוויאלי", פותח האב. "הבן שלי היה במכינה שנתיים, התגייס לצה"ל ואותר כמתאים ליחידה ברמה גבוהה ושם הוא מצליח מאוד ומקבל את כל ההערכות מהבחינה הצבאית".

"לפני יומיים או שלושה אני מקבל ממנו שיחת טלפון באמצע היום. זה דבר נדיר מאוד כי בדרך כלל אין להם טלפונים במהלך היום אלא רק בשעת ת"ש, והוא אומר לי 'אבא, אמרו לי להוריד את הזקן'. הייתי בשוק. הוא הרי התגייס עם זקן".

ממשיך האב ומספר על השיחה עם הבן, שיחה בה התערב גם מפקדו הישיר וגיבה את טענות הבן נגד ההנחיה שהגיעה מגבוה: "תוך כדי שיחה המ"מ מדבר איתי ואומר לי שהוא נמצא עם הבן והמפקדים מצדיקים אותו, לא רק אני אלא גם המ"פ ואפילו מפקד היחידה נלחמים עבורו. הצלחנו לדחות את הגזירה בשמונה חודשים. למרות כל זה הוא חייב להתגלח כי ירדה הוראה מהשלישות או מאכ"א ואין ברירה".

את ביקורתו מפנה האב למספר אפיקים שבסופו של יום מתנקזים למציאות שבה חייל בודד, ללא גיבוי של מערכת כלשהי, מוצא את עצמו נושא על גבו הצעיר את דגל המאבק במערכת כולה. "הבן שלי צעיר. הוא הרגיש שכל המאבק על הכתפיים שלו. זה אבסורד שבחור צעיר, מבודד, ללא טלפונים וקשר עם העולם, שנמצא בבועה, בלי קשר עם הלכי הרוח בחוץ נאלץ להיאבק".

"ברור לי שחייל שבחר במסגרת של שלוש שנים מתמודד לבד עם הרבה דברים ועל זה תפארתו, אבל יש דברים עקרוניים יותר והם כבר בליגה אחרת, ועליהם חייל לא צריך להתמודד לבד", אומר האב וקובע כי סוג כזה של מאבק חייב להגיע מגבוה ולא דרך כתפיו של הבן או של חייל צעיר אחר. הדברים, הוא אומר, חייבים היו להיראות כמאבקם של חברי כנסת, ראשי מכינות וישיבות וכיוצא באלה.

בשיחה עם האב עולה התחושה כי המציאות החדשה שנוצרה גורמת לכך שדווקא הצעירים המתגייסים לשירות מלא בשאיפה להגיע ליחידות עילית ולקצונה אינם זוכים לגיבוי למאבקיהם הדתיים, ואם ינסו להיאבק יסתכנו בסילוק מהיחידה, במניעת קידום וכיוצא באלה, בעוד לוחמים וחיילים מיחידות אחרות המוגדרות כ"חממה דתית", אם הנח"ל החרדי ואם מחלקות ההסדר, יחידות שבדרך כלל אינן מובילות לקצונה והתנדבות ליחידות מיוחדות, דווקא שם קיים גיבוי של רבנים וארגונים עוטפים, דווקא שם הצבא אינו אוכף את הנחיותיו לגילוח זקנים וכד'.

בהקשר זה מזכיר האב כי "המפקדים הישירים שלו מגבים אותו ולא מבינים מאיפה נחת עליהם העניין הזה. זו לא גחמה של מפקד מהשטח. יש כאן החלטה של הרמות הגבוהות של מנווטי הצבא. חשוב להדגיש, אין לנו שום טענה כלפי המפקדים הישירים ביחידה שבה הוא נמצא. הטענה היא כלפי רוח צה"ל הגדול שמחליט לכתוש חבר'ה דתיים, בעיקר ממכינות ומכניס אותם למלכוד גדול".

ממשיך האב ומספר: "כשהייתי בהסדר מעטים יצאו לקצונה ולכן מעולם לא היה לנו חיכוך, כי לא היה לנו מה להפסיד. בחור שמבקש להגיע לקצונה יש לו מה להפסיד. הצבא קלט את זה והוא יודע שהוא יכול לדרוש והדרישה תבוא על חשבון השאיפות של החייל – להתקדם או לוותר. הצבא הגדול נכנס חזק לתפר הזה".

אביו של הלוחם ממשיך וקובל על מה שהוא מגדיר כאכיפה וחקיקה סלקטיבית בתוככי הצבא. זאת לנוכח ההקפדה שלא לאכוף את הוראת הגילוח על "יחידות החממה" כמחלקות ההסדר, הנח"ל החרדי ושח"ר. "זה לבל נוסף של טעות. יש כאן חקיקה סלקטיבית ואכיפה סלקטיבית. חוקי מטכ"ל צריכים להיות שוויוניים. הצבא מתגאה בשוויוניות מול נשים אבל כשמגיע לענייני דת השוויוניות נעלמת".

על תחושת הבן שלו מספר האב: "הוא מתוסכל כי הוא מרגיש שזה מאבק גדול. בינו לבין קונו יש התמודדויות וברוך ה' הוא עומד בהן ועושה בהן חייל, ולכן המפקדים שלו מגבים אותו ובנפש חפצה מוכנים שיישאר עם הזקן, כי הם רואים את הרצינות שלו ואת אורח החיים שלו, אבל הוא מרגיש שהוא נושא דגל לבד, דגל של משהו גדול מהכתפיים שלו".

יצוין כי הנוהל הקיים כיום בצבא מחייב כי לאחר הליך בקשת אישור הזקן וקבלת האישור ממפקדיו הישירים של החייל, מועברת הבקשה לשלישות ושם ייקבע באופן סופי אם לאשרר את האישור שניתן ביחידה עצמה. הקושי הגדול הטמון בנוהל זה העובדה שקציני השלישות אינם מכירים את החייל ואורחות חייו ומאידך גם אינם יכולים לקבוע אם הוא אכן שומר מצוות או לא.

עובדה זו הייתה אמורה להוביל לכך שכל אישור הניתן ביחידה על ידי המפקדים המכירים את החייל יתקבל באופן אוטומאטי, למעט מקרים מיוחדים, אך בפועל באגף השלישות נפסלות בקשות שאושרו מטעמים לא ברורים.

מדובר צה''ל לא נמסרה תגובה.