וידוייו של סופר יהודי

במשך שלוש שנים תמימות עמלתי על כתיבת הספר וחלום-חיי היה להפוך לאחד מבין הסופרים האמריקניים המפורסמים.

צבי פישמן , כ"ב בסיון תשע"ו

טוביה בארץ המובטחת
טוביה בארץ המובטחת
צילום: כריכת הספר

ראשית, הנני שמח להודיע על הדפסתו-מחדש של ספרי "טוביה בארץ המובטחת", שמזה חמש-עשרה שנה כבר אינו זמין בחנויות הספרים.

במרוצת העשור האחרון פנו אלי אנשים רבים ושאלו אותי היכן יוכלו לרכוש את הספר. אני רואה עותקים בלויים נטולי-כריכה ודפיהם מחוברים בנייר-דבק, מרוב שנקראו שוב ושוב על-ידי כל בני המשפחה והשכנים.

ברוך ה', הספר מלא בהומור ובהרפתקאות, אולם סיבה נוספת לפופולאריות של הספר, באופן מיוחד בקרב בני הנוער, נעוצה בעובדה שישנם מעט מאד ספרים העוסקים בנושאים ימניים ומלאים באמונה ובציונות נלהבת. לנושא זה נגיע במאמר אחר. כעת אסקור בקצרה כמה מזיכרונותיי מימי הראשונים כסופר – את דיוקנו של הסופר כאיש צעיר – “Portrait of an Artist as a Young Man”.

ספרי הראשון יצא לאור לפני שלושים וחמש שנה על-ידי בית-ההוצאה הגדול ביותר בארצות הברית, "Dell Books", שהוציא לאור, בין השאר, גם את ספרי-הקומיקס על סופרמן. למען האמת, זה לא היה הספר הראשון שלי, כי אם החמישי. ספרַי האחרים, על אף שהפגנתי בהם כשרון והבטחה רבים, לא נכתבו למטרה מסחרית. כך, למעשה למדתי כיצד לכתוב – על-ידי כך שכתבתי וכתבתי ספר אחר ספר, למרות שהם מעולם לא ראו אור. בנוסף קראתי את כל הספרים המפורסמים בתולדות הספרות הבין לאומית.

כאשר ספרי הראשון, "גן-עדן" (Paradise) יצא לאור, הצעתי למחלקת יחסי-הציבור של בית-ההוצאה לשלוח תצלום שלי לתחנות הטלוויזיה על-מנת שיקבעו ראיונות טלוויזיוניים עם הסופר הצעיר. מאחר והרקע לספרי היה אי טרופי (משפחתי התגוררה באיים הקריביים למשך כשלושים שנה), מחלקת יחסי-הציבור החליטה לארגן נסיעה למדינת פלורידה על-מנת לקדם את מכירתם של עשרים וחמישה אלף העותקים שהדפיסה ההוצאה.

חמש תחנות טלוויזיה כבר הזמינו אותי להופיע בתוכניות-האירוח שלהן, אולם כשהגעתי לפלורידה לא ניתן היה למצוא ולוּ עותק אחד של ספרי בשום חנות ספרים. התרוצצתי מחנות אחת לשניה מבלי למצוא אפילו עותק אחד לרפואה. רותח מזעם, התקשרתי לעורך שלי והודעתי לו חגיגית כי אני עומד להופיע בתוכניות-אירוח וללכלך שם על בית-ההוצאה לאור ולחשוף את כל הרכילויות העסיסיות ששמעתי עליה. וכך אכן עשיתי. סגן-נשיא בית-ההוצאה השאיר לי כמה הודעות טלפוניות היסטריות בבית-המלון במיאמי-ביץ', אולם בצר לי הודעתי לו כי כל עוד ספרי לא יימצא בחנויות הספרים אמשיך להוציא דיבה על הוצאת הספרים ועל מנהליה בכמה שיותר תחנות טלוויזיה.

אתם בוודאי מבינים שלא רק כעסתי, אלא גם הייתי מרוסק לחלוטין. במשך שלוש שנים תמימות עמלתי על כתיבת הספר וחלום-חיי היה להפוך לאחד מבין הסופרים האמריקניים המפורסמים, בשורה אחת עם נורמן מיילר, ג'וזף הלר ופיליפ רוט. היום אני מבין שכל ה"פארסה" הזאת הייתה לטובה, כי ה' השגיח עלי על-ידי כך שספרי לא הפך להצלחה מסחררת והגן עלי מפני תעתועי התהילה והגאווה ומפני הסיכוי הסביר לכך שאילו הייתי מצליח בגדול כסופר וכבמאי בהוליווד קרוב לוודאי שהייתי נישא לגויה אחת או שתיים ושלעולם לא הייתי מגלה את התורה ועולה לארץ ישראל.

אולם, באותה עת לא ידעתי בכלל מי היה השם; לא ידעתי דבר על התורה; וידעתי אפילו פחות על ארץ ישראל. הייתי יהודי מתבולל במלוא מובן המילה, המנסה ככל יכולתו להיות אמריקאי, בדיוק כמו כל הסופרים היהודיים המצליחים שהפכו לכוכבים בעולם הספרות האמריקני, וכמו כל הבמאים היהודיים שנישאו לבלונדיניות יפהפיות.

בשיחת הטלפון שלי עם סגן-נשיא בית-ההוצאה לאור, שרתח מזעם על השם הרע שהוצאתי לבית-ההוצאה שלו, הוא זימן אותי לפגישה עמו בשובי לניו-יורק והבטיח לטפל בבעיות ההפצה בהקדם האפשרי. אולם כל עוד לא ניתן היה למצוא את ספרי בחנויות הספרים, המשכתי במסכת השמצות שלי על החברה.

סגן-נשיא החברה, נאמן למילותיו, אכן זימן אותי למשרדו בשובי לניו-יורק. "מה קרה?" – שאלתי אותו מיד, עדיין רועד מרוב זעם.

"אגיד לך את האמת" – השיב – "אני אוהב את הספר שלך. אני חושב שהוא הספר הטוב ביותר שנמצא אצלנו החודש. הבעיה היא בשם שלך".

השם שלי, חשבתי. מה הבעיה בשם פישמן? ואז הבנתי. "אתה מתכוון שזה בגלל שאני יהודי?" – שאלתי בתדהמה.

"אכן כך" – השיב – "בחברה הזו עובדים בדרגים הגבוהים הרבה מאד אנטישמיים. שיישאר בינינו, שם המשפחה שלי אינו היגינס, כי אם שפירא. שיניתי את שם-המשפחה שלי על מנת שאוכל לקבל משרה בעסקי ההוצאה לאור".

מאז הדברים השתנו בארצות-הברית. כיום, יהודים רבים עומדים בראש בתי-הוצאה לאור בניו-יורק, אולם רובם, גם אם אינם אנטישמיים, הם בפירוש אנטי-דתיים ואנטי-ישראליים. כאשר ניסיתי להוציא לאור בארצות-הברית את ספרי "טוביה בארץ המובטחת", העורכים דחו את הספר, באומרם כי הוא "יותר מדי יהודי". רגע אחד! אף עורך לעולם לא יגיד לסופר יפני או לסופר רוסי כי הסיפור שלו יותר מדי יפני או רוסי. זה מה שיהפוך את הספר לאותנטי.

מה שהם באמת אמרו היה שהדמות של טוביה אותה יצרתי הייתה מלאה ביותר מדי גאווה יהודית. בשונה מטוביה החולב הכנוע של שלום-עליכם, כאשר טוביה שלי נחבט בראשו על-ידי גוי – הוא מחזיר לו מנה אחת אפיים. טוביה העולה חדש, במקום להגר לאמריקה מאימת הפוגרומים ברוסיה, הופך לחלוץ הבונה את ארץ-ישראל. במקום להיות "פדלאה" חביבה, טוביה הצבר, הינו גיבור יהודי אמיתי המגן על מדינת היהודי.

היהודים והגויים באמריקה אוהבים את טוביה מ"כנר על הגג" בגלל שהוא מכופף את ראשו אל מול הגויים ובעצב רב גוזר על עצמו היטמעות כמחיר שיהודי צריך לשלם בכדי להתקבל לעולם המודרני. אבל עבור טוביה העולה לארץ ישראל, המסורת אינה איזושהי נוסטלגיה מן העבר אלא קשר בל-ינותק לריבונו של עולם. מסורת אינה שותפות עם עובדי אלילים או בני ישמעאל על הארץ המובטחת, אלה ריבונות יהודית בלבד.

טוביה בארץ המובטחת
צילום: כריכת הספר