קוראת את המדורים לפי סדר לוגי קבוע. ליאת גנץ
קוראת את המדורים לפי סדר לוגי קבוע. ליאת גנץצילום: עופר עמרם

ליאת גנץ, 38, ד"ר לאופטומטריה, נשואה ואמא לארבעה, גבעת שמואל

קצת מאיים לראיין אופטומטריסט מומחה בהקשר של עיתונות. אנשים שמתלוננים שהכתב קטן מדי או שקשה להם לקרוא, עלולים לקבל ממנו גיבוי מקצועי.

מכל מקום, את ליאת גנץ, ד"ר לאופטומטריה מגבעת שמואל, זה לא מטריד. "זה לא הורס את העיניים, בשבילי הכתב קריא", היא מחייכת.

לליאת יש הרגלי קריאה מסודרים מאוד במוסף 'אתנחתא'. "אני מתחילה עם אבי סגל, עוברת לידידיה מאיר, משם לחנה קטן, אחריה איה קרמרמן ואחרי זה הכתבות. אני קוראת אפילו את המדור לילדים, ואחר כך עוברת ל'בשבע' עצמו'".

חשוב לך להקפיד על סדר?

"יש קטעים שאני עשויה לפספס. אם יש אורחים, למשל, באיזשהו שלב אצטרך להפסיק לקרוא ולהתחיל לארח. אני עלולה גם להירדם לפני שסיימתי. אז אני קוראת לפי סדר לוגי קבוע, שאם לא אספיק – לפחות את הקטעים החשובים קראתי".

נשמע שהקריאה האדוקה שלך מתמקדת יותר ב'אתנחתא' מאשר ב'בשבע'.

"ב'אתנחתא' יש את מדורי הדעות, ואני אוהבת לשמוע את מה שיש להם להגיד. המדור של ידידיה מאיר, למשל, יש דברים שהוא נוגע בהם והם כל כך רלוונטיים, שאני שומרת ומשתמשת בהם אחר כך. ציטטתי ממנו באזכרה לאמא שלי, ופתחתי בציטוט שלו גם את דבר התורה בבר מצווה של הבן שלי".

אמנם לליאת אין הערות על רמת נוחות הקריאה בעיתון, אבל קורה שיש לה מה להגיד עליו מנקודת מבטה המקצועית. "לד"ר חנה קטן היה פעם קטע על תמונות סטריאוגרמה, שצריך להתאמץ כדי להבחין בעומק שלהן ולראות אותן בולטות החוצה. היא כתבה במדור שלה איך אנשים ניסו להסביר לה איך זה עובד. לקחתי את המדור שלה, שמתי במצגת הפתיחה שלי לסטודנטים על ראיית עומק, ואמרתי איך מסבירים את זה בשפה שמתאימה לעמךָ. כתבתי לה גם דוא"ל על זה".

אם כבר מדברים על ראיית עומק, את מרגישה שיש עומק בכתבות ובמדורים ב'אתנחתא'?

"כן, זה נותן הרבה מעבר, לא רק אקטואליה. נותן נופך אחר, נותן היכרות עם אנשים אחרים, תרבויות שונות, צדדים שונים של היהדות. אני חושבת שיש מקום לתת קצת יותר קולות, בכל פעם שנותנים קולות יותר מגוונים – זה מבורך".

גם שאר בני משפחת גנץ, הכוללת ארבעה ילדים מגיל שנתיים עד ארבע עשרה, משתתפים בקריאה. "אני משתמשת במוספי הטיולים. בפסח נסענו לטיול בעקבות ההמלצה במוסף, והיה מקסים. הילדים שלי קוראים את החלק של הילדים ב'אתנחתא', והגדול קורא גם את הכתבות. זה אומר שכל שבת אני צריכה לעבור בין החדרים כדי לראות איפה ה'אתנחתא' עכשיו".