כלי חשוב בהליכים אזרחיים. בדיקת פוליגרף
כלי חשוב בהליכים אזרחיים. בדיקת פוליגרףצילום המחשה: יוסי זמיר, פלאש 90

סגן נשיא בית המשפט למשפחה בנצרת, השופט אסף זגורי, הוא אדם אמיץ במיוחד.

באחד מהכנסים הבלתי נדלים של לשכת עורכי הדין שנערך בשבוע שעבר בתל אביב ועסק בתלונות שווא של נשים נגד גברים בהליכי גירושין, הוא העז לחשוף עובדה מדהימה. לדבריו של השופט זגורי, בעשרה אחוזים מהתיקים שבהם מוגשות לו בקשות לצווי הרחקה נגד גברים בטענה לאלימות, הוא שולח את הצדדים לבדיקת פוליגרף. בתשעים אחוזים מהמקרים שבהם הגיעו הצדדים למכונת האמת, אומר השופט, האישה נמצאת דוברת שקר.

תשעים אחוזים של תלונות שווא?

היחס של השופט זגורי אל בדיקת הפוליגרף אינו שגרתי. אביו, אברהם, הוא מהבכירים והוותיקים בין בודקי הפוליגרף בארץ. לפני שמונה לשופט הספיק זגורי לפרסם יחד עם אביו ספר מקיף על בדיקת הפוליגרף ומעמדה המשפטי. את עלבונה הוא תובע לא אחת גם בפסקי הדין שלו, ומזכיר כי הפקפוק במעמדה הראייתי של הבדיקה מקורו בוועדה שבדקה את אמינות המכשיר לפני יותר משלושים שנה. מאז, טוען זוגרי, המכשור והמתודות הלכו והתקדמו לבלי הכר, והאמינות של הבדיקה לא נופלת מאמינותן של הערכות מומחים אחרות המקובלות בבתי המשפט אפילו בהליכים פליליים.

מכל מקום, למרות שבדיקות פוליגרף אינן משמשות לראיה במשפט פלילי, הן משמשות היטב את רשויות האכיפה בהליכים עצמם, כמו למשל בהארכות מעצר. בהסכמת שני הצדדים, נעשה שימוש רב בפוליגרף בהכרעה בנושאים אזרחיים. בהסתמכו על סעיף 8א' לחוק בתי המשפט לענייני משפחה, אשר מגמיש את דיני הראיות בערכאה זו, השופט זגורי עושה שימוש בבדיקת פוליגרף. הוא עושה זאת רק במקרה שאין די ראיות אובייקטיביות כדי להכריע, ורק לאחר שניתנה הסכמתם של שני הצדדים לביצוע הבדיקה.

מדובר אם כן לא בכל תלונה של אישה על אלימות במשפחה במסגרת הליכי גירושין, אלא רק בתלונות שבהן אין כל ראיה אובייקטיבית לאלימות הגבר, לבד מעדותה של האישה. במקרים כאלו, על פי הסטטיסטיקה של השופט זגורי, תשעים אחוזים מהנשים הטוענות לאלימות משקרות.

לפני שנתיים למשל, הגיעה אישה לאולמו של השופט זגורי וביקשה להרחיק את הגרוש שלה ממנה ומשלושת ילדיהם הקטנים. היא טענה כי לאחר דיון על משמורת הילדים בבית הדין השרעי, איים הגרוש שיהרוג אותה. היא הוסיפה שהוא מתעלל בילדים כשהם מבקרים אצלו ומחזיר אותם חבולים. האב טען כי מדובר בתלונת שווא, מהלך טקטי של האם במאבק על המשמורת. הוא הודה שהילדה בת הארבע נחבלה, אבל טען כי היה זה בעת משחק עם בני גילה, לעיניה של דודתה ששמרה עליהם.

השופט זגורי לא רצה להפקיר את הילדים בידיו של אב מתעלל לכאורה. מצד שני, הוא לא רצה להפקיר אב מסור לתחבולות של גרושה תככנית לכאורה. הוא קיבל את הסכמת הצדדים לבדיקת פוליגרף. התוצאה הייתה שהאב והדודה נמצאו דוברי אמת בסבירות גבוהה. והאם? היא, על פי הדו"ח של הבודק, עשתה הכול כדי להכשיל את הבדיקה. זזה, צחקקה ולא נשמעה להוראות. זגורי לא הניח לעניין, ושלח את האם לבדיקה נוספת. הפעם היא שיתפה פעולה ונמצאה דוברת שקר. השופט דחה את הבקשה לצו הרחקה, הורה לחדש את הסדרי הראייה בין האב לילדיו, וחייב את האישה ב‑5,000 שקלים של הוצאות משפט ובהחזר חלקם של האב והדודה במימון בדיקת הפוליגרף.

שופט אחר, אריה נאמן מבית המשפט לענייני משפחה בקריות, דחה בקשה לצו דומה בנסיבות דומות. במקרה הזה האישה, שבתחילה הסכימה לבדיקת פוליגרף, התחמקה מלבצע אותה. בלחץ השופט היא הגיעה לבסוף לבדיקה, שמצאה כי היא משקרת. במקרה הזה חויבה האישה בהוצאות של 4,000 שקלים.

גירושים פיקטיביים

בפסק דין לא שגרתי דחו דיינים מבית הדין הרבני באשדוד בקשה של אדם שדרש לבטל את הסכם הגירושין של אדם אחר.

הפרשה החלה לפני כעשרים שנה, כשהשניים הקימו יחדיו עסק משותף. לא עבר זמן רב ונראה היה שהשותפות אינה עולה יפה. הם החליטו להיפרד, וסוכם שבמסגרת זו האיש יקבל מחברו מיליון ומאתיים אלף שקלים, הסכום שהשקיע בעסק המשותף. החבר לא שילם את הסכום, ובורר שאליו פנו כעבור שנתיים פסק כי החבר ישלם את הסכום המקורי יחד עם הצמדה וריבית של מאה אלף נוספים. פסק הדין של הבורר גם קבע שיעורי ריבית עתידיים אם הסכום לא ישולם בעתו. והסכום אכן לא שולם.

בסמוך לפסיקתו של הבורר פתחו החבר ואשתו בהליכי גירושין, שבמסגרתם נכרת גט יחד עם הסכם שבו החבר מתחייב לסכום מזונות של 3,000 שקלים לחודש, ומותיר לגרושתו את הזכויות בדירה עד לבגרותם של כל הילדים. כעבור כמה שנים נולדה לחבר ולגרושתו בת משותפת. עברו מספר שנים נוספות והחבר הסכים להעלות לגרושתו את דמי המזונות החודשיים, וכן העביר אליה את כל זכויותיו בדירה במסגרת הסכם גירושין שקיבל בבית הדין הרבני תוקף של פסק דין. השנים תכפו, והאיש שב והתחתן עם גרושתו. אך בתביעה שהגישה האישה לאחרונה נגד בעלה, היא טענה כי מעולם לא שילם לה את דמי המזונות בכל השנים שבהן היו גרושים. הבעל הודה, ונפתח נגדו תיק הוצאה לפועל לטובת האישה, שעתה שוב נשואה לו, על סך של מאות אלפי שקלים.

בינתיים החוב לשותף הלך ותפח. השנים הרבות, ההצמדה והריבית הצמיחו אותו עד למעלה מארבעה מיליון שקלים. אבל השותף לשעבר לא יכול לגבות מחברו דבר. על פי ההסכמים שקיבלו את אישור בית הדין, הבית וכל כספו של החבר שייכים עתה לאשתו, גרושתו לשעבר. השותף הגיע לבית הדין. הוא גולל את הסאגה כולה, וטען כי ההליכים בבית הדין לא היו אלא מזימה כדי לסכל את גביית החוב. הוא ביקש מהדיינים לבטל את הסכמי הגירושין, כדי שהוא יוכל לגבות את חובו.

החבר הודיע לבית הדין שהוא אינו מודה ואינו מכחיש את טענותיו של השותף, אך מבקש לדחות את התביעה על הסף. הוא הודיע שהוא מוכן לפרוע לאלתר את הקרן של החוב בן עשרים השנים - מיליון ומאתיים אלף שקלים. יתרת הסכום, אמר החבר, הם הצמדה וריבית האסורים על פי ההלכה, ולכן הדיינים אינם רשאים לעשות פעולה שתאפשר לשותף לגבות את הריבית שהצטברה מאז.

שלושת הדיינים נאלצו להסכים עם הטענה, ובכפוף להשבת הקרן, סירבו לדון בביטול הסכמי הגירושין.

הסתה בלי חשבון

במחלקת הערערים של פרקליטות המדינה מבקשים מאוד לא להיות קטנוניים. כאשר אדם בשם ליאור לוי קרא במהלך מערכת הבחירות האחרונה להרוג את ברוך מרזל, שהיה אז מועמד לכנסת, פנה עו"ד איתמר בן גביר לפרקליטות וביקש להורות למשטרה לפתוח בחקירה. הוא צירף צילום מסך של ההודעה, וכדי שלא להקשות מדי על אנשי הסייבר של המשטרה, הוא צירף גם קישור, כך שביניהם ובין פיצוח הפרשה לא יעמוד אלא קליק אחד בלבד. "האמירה המיוחסת ללוי חמורה היא ואנחנו מסתייגים ממנה בפה מלא", הייתה התשובה מהמחלקה לתפקידים מיוחדים, "אולם מהמידע שהועבר לידינו לא היה ברור היכן פורסמה התגובה, ומה היה היקף החשיפה לדברים. בנסיבות כאלה ספק רב אם מתקיימת 'אפשרות ממשית' כדרישת החוק, שהדברים יובילו לעשיית מעשה אלימות או טרור. ולכן אין מקום לפתיחה בחקירה פלילית".

בן גביר הגיש לפרקליטות ערעור על ההחלטה יחד עם רשימה ארוכה של התבטאויות דומות, חלקן חמורות הרבה פחות, שהיוו עילה לפתיחה בחקירה נגד פעילי ימין על התבטאויות בעייתיות ברשתות החברתיות. בפרקליטות דחו את הערער בנימוקים שונים, ובמיוחד הסתייגו מהטענה של בן גביר לאכיפה בררנית. "בעניין זה הובהר לא פעם", כתב לו עו"ד יוסי אלון ממחלקת הערערים, "כי בבחינת מדיניות האכיפה אין מקום לבצע חישוב אריתמטי שיספר כמה החלטות התקבלו לחקור התבטאויות נגד 'הימין' לעומת כמה החלטות התקבלו לחקור נגד 'השמאל'".