המרחב החדש שייפתח בחודשיים הקרובים

הרב יהושע שפירא מסביר כיצד נצליח לא לוותר לעצמנו על התפילות בחופש.

הרב יהושע שפירא , כ"ז בסיון תשע"ו

בני נוער בחופש
בני נוער בחופש
צילום אילוסטרציה: נתי שוחט, פלאש 90  

שאלה: חיכיתי לחופש כל השנה ואני מקווה לנצל ממנו מה שאפשר. מבחינת תפילה, בכל אופן, ארגנו מניין נוער מאוחר ואני מקווה מאוד לא לוותר על תפילות.

השאלה היא מה יקרה מעבר לזה. אני תוהה לאן החופש הגדול ייקח אותי בכל הקשור לקשר שלי עם הקב"ה, ומנסה לחשוב איך אני יכול לתת לזה יותר מקום בחודשיים האלה.

תשובה: ראשית נראה שכוונותיך רצויות מאוד וגם מעשיך עד עתה רצויים. היכולת ליהנות מהמסגרת ומהמתנות שהיא מעניקה, בכך שהיא תומכת ומארגנת את סדרי עבודת ה' שלנו, היא דבר חשוב ביותר. יחד עם זאת, כמו שכתבת, גם מי שמפיק תועלת מהמסגרת ממתין לחופש מפני שבחופש יש מרחב שהמסגרת אינה מאפשרת.

שאלתך מציגה את ההתלבטות שיש בנוגע למרחב החדש שנוצר בחופש. מצד אחד החופש נותן אופקים ושמים ויכולת לביטוי אישי ורצון חופשי, אך דווקא מפני כך נוצר חשש שהדברים ילכו למקומות נמוכים ולעניינים שאינם ערכיים די הצורך. וגם אם אכן זקוקים לטיולים ולרוגע, נדמה שאורכו של החופש עלול ליצור חללים רבים שבאופן טבעי מושכים לדברים שאינם טובים.

כמו שאמרו חז"ל: "הבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו". כשיש בורות וחללים, נכנסים בהם דברים אחרים שאינם רצויים, כך שיש כאן סכנה.

מאידך גיסא, צריך לראות דווקא את ההזדמנות שהקדוש ברוך הוא מזמן לנו. ברצון החופשי ובמרחב האישי יש ממד עומק נפלא שיכול לקדם אותנו ולפתוח לפנינו שערים שהמסגרת אינה יכולה להעניק.

שני דברים משמעותיים יכולים להיות הזדמנות מצוינת דווקא בזמן החופש. האחד הוא לעסוק, ללמוד ולהתפתח בלא לחץ, לשם שמים ומתוך התאמה אישית. והשני - ההזדמנות להפוך ממושפע למשפיע, ממנוהל ליזם.

הרצון החופשי והתחושה שלא המסגרת מחייבת אותי אלא האמת הפנימית שבי, שאני חפץ בקרבת ה' ובדבקות בתורתו, הם הזדמנות פז ללמוד דברים כפי חפץ לבי. היו גדולים בישראל, ביניהם הרב שך זצ"ל, שהעידו שההתפתחות האישית שלהם היתה דווקא בבין הזמנים, מסיבות אלו. הם למדו בתקופה זו מתוך שקט, מתוך בחירה ובמקום שלבם חפץ.

התחושה שהם לומדים את התורה כמסכת של יחסים בינם לבין ה' יתברך, ושל רצון להגדיל את שמו בעולם, גדולה הרבה יותר מאשר במהלך הזמן שבו המסגרת מחזיקה את ניהול הזמן. לשם כך כדאי לחשוב אילו תחומי עניין לא מקבלים מספיק מענה בזמן שבו אנו במסגרת. כדאי אפילו לבדוק איזו סביבת עבודה הייתי רוצה כדי להמשיך ללמוד. לפעמים בשעה אחת באיזו פינה בעזרת נשים אחרי שחרית, בעת צלילות הדעת, אפשר לספוג דבר שלא נספג במשך שעות רבות בתוך המסגרת.

צריך קצת אומץ לבחור בסביבה מתאימה, לימוד מתאים וחברותא תואמת, ולדחות חלק מהקולות שקוראים לנו להקדיש את כל הזמן להרפתקאות והנאות, עם כל חשיבותן. לדחות קולות אלו ולאפשר את התפתחותנו בעבודת ה'.

הדבר השני שהוא חשוב לא פחות הוא שדווקא לקראת בין הזמנים יש לנו הזדמנות ליצור וליזום. ליזום "ישיבת בין הזמנים", ליזום שיעורים. אפילו בטיולים של החבר'ה אפשר להכין מראש שניים-שלושה עניינים.

יש ספרים שמגישים מן המוכן שיעור של רבע שעה-עשרים דקות. אפשר להעלות עניין הלכתי, עיסוק בפרשת שבוע או להציג סוגיה עיונית. בכתב העת 'תחומין' למשל יש מאמרים מרובים מאוד על נושאים מגוונים ביותר שיש בהם המון עניין והמון סקרנות.

אפשר לעבור על מאמר כזה, להכין אותו היטב ואולי גם להרחיב מעבר למה שנאמר בו, ולהכין כמה פעילויות כאלה, ובהזדמנויות שונות לשלוף את שהכנת ולהגיד הכנתי שיעור/לימוד משותף. להיות היוזם והאמיץ שמנווט את האווירה החברתית כך שתעסוק יותר בתורה, יותר בקדושה, ותדון בשאלות עמוקות, ערכיות ומשמעותיות.

לא נותר לי אלא לאחל לך הצלחה גדולה. עלה והצלח בעבודת ה', הן בזמנים של המסגרת הן בזמנים שבהם החופש והיזמה נתונים בידך.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם", מגזין הנוער של עולם קטן.

לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן