הצגה חדשה: השחקנית

1947, "המדינה שבדרך" – שחקנית (נטע גרטי) נשלחת בידי לוחם האצ"ל, למשימה חשאית של פיתוי קצין בריטי (לירון ברנס הנפלא והמצוין).

קובי פינקלר , כ"ה בסיון תשע"ו

השחקנית
השחקנית
צילום: בית לסין

דיון ארוך ומייגע הוא בסוגיה מה יותר מלמד, מחכים, מעשיר? הצגה האו סרט (ולא נכנסתי כאן לנושא הספרים). טוב. יהיו כאלו שיאמרו מיד גם וגם. ויש כאלו ויש כאלו. נכון.

אבל, כשצופים בהצגה החדשה של בית לסין, השחקנית, עם כל העוצמות הבימתיות, עם כל יכולות המשחק, האפקטים, ובעיקר התחושות, שאתה ממש חוזר אחורה לשנותיה של ההצגה, לתקופת חיים של שנה לפני קום המדינה ועד לימינו אלו בשורה האחרונה של ההצגה (לא נגלה...).

השנה היא 1947, "המדינה שבדרך" – עדיין בדרך. שחקנית מובטלת גוטקא בהצגה (נטע גרטי מוכשרת להפליא במשחקה) נשלחת על ידי אחיה, לוחם האצ"ל, למשימה חשאית של פיתוי קצין בריטי (לירון ברנס הנפלא והמצוין) .

רגע לפני שהיא מצליחה במשימה, היא מגלה שאותו קצין בריטי עומד להקים בפלסטינה תיאטרון והוא מחפש שחקנים צעירים ומוכשרים לשחק בו. מאותו הרגע היא נאלצת לגלם תפקיד כפול, האחד מול המחתרת, שרוצה את ראשו של הבריטי, והשני מול הקצין הבריטי, שרוצה את ליבה.

אותה שחקנית מובטלת שרק רצתה לשחק תפקיד קטן על הבמה, מוצאת עצמה מגלמת תפקיד ראשי באחת מהצמתים הגורליות ביותר בתולדות עם ישראל. ספוילר: בסוף ההצגה אכן תקום מדינה... קומדיית מתח מחתרתית פרי עטו של גור קורן ובבימויו של גלעד קמחי.

זה לא רק התוכן, זו אינה רק ההצגה, המשחק והבימוי. זו הבאת פני הדברים בצורה האמיתית והטובה ביותר. הויכוחים סביב מעמדה הבלתי מעורער באותם ימים של שושנה דמארי מלכת השירה על השיר "כלניות" על חיילי הצבא הבריטי שהסתובבו כאן עם כומתות אדומות, הדיון בשאלה הנוקבת בין המחתרות, העיסוק בשאלה של המדינה שבדרך. כל אלו יוצרים הצגת מופת. הביגוד הוא מאותה התקופה, האוירה של פעם ומעל כולם התוכן והמשחק.

עוד משתתפים: נדב נייטס, צביקי לוין, אתי וקנין, עופר רוטנברג, ליאור מיכאלי ועוד.

מלמד, מחכים, מעשיר ונותן תחושה מתאימה לאותם הימים של המדינה שבדרך.