המכתב המצמרר הוקרא בביתה של הלל הי"ד

ראש עיריית צפת הגיע לניחום אבלים בבית משפחת אריאל, שם הקריא מכתב שכתבה דודתו בשעות לפני שנרצחה בטבח במעלות.

שמעון כהן , כ"ז בסיון תשע"ו

מכתבה של אילנה
מכתבה של אילנה
צילום: משפחת אריאל

המכתב שהתגלה. שוחט

מבית משפחת אריאל בקרית ארבע שוחח ראש עיריית צפת, אילן שוחט, עם יומן ערוץ 7, וסיפר על ביקור התנחומים שקיים בבית המשפחה ועל המכתב המצמרר אותו הקריא בפני בני המשפחה, מכתבה של דודתו שנרצחה בידי מחבלים באסון מעלות.

"מיד כששמעתי את האמא בהלוויה המרגשת לא יכולתי לשבת בבית והרגשתי צורך להגיע לכאן ולשתף את בני המשפחה בסיפור האישי שלי", מספר שוחט שנקרא על שמה של אילנה, דודתו שנרצחה.

"החיבור שנעשה הוא חיבור מדהים. ההורים התרגשו ושמחוט שהגעתי. הקראתי להם מכתב של דודתי אילנה שנרצחה באסון מעלות לפני 41 שנים. ברגעיה האחרונים היא כתבה מכתב תוך כדי שמוחזקת על ידי המחבלים", מספר שוחט על המכתב שהתגלה רק 13 שנים לאחר הטבח במעלות.

על תגובת הוריה של הלל הי"ד מספר שוחט כי "ההורים פרצו בבכי ואמרו לי שהם מרגישים שאת המכתב הזה כתבה גם הלל להם, כי מדובר בילדה אמיצה וגיבורה שכותבת להורים שלא לבכות הרבה אחרי שהיא עוזבת אותם והיא מוסרת את עצמה על קידוש ה' ותגיד שמע ישראל ברגעים האחרונים ותחשוב עליהם ומודה להם על החינוך הטוב שקיבלה מהם ועל החיים הפשוטים שזכתה להם. מכתב שמדבר על האמונה וצדקת הדרך".

כאמור, את המכתב גילתה המשפחה רק 13 שנים לאחר שהוא נכתב, ובשנים אלו התגלגל ככל הנראה בידיהם של אנשי סיירת מטכ"ל שפרצו לבית הספר בו נרצחו בני הנוער.

שוחט מעיר ומציין כי הוא עצמו קרוי אילן על שמה של אילנה שביקשה במכתבה שאת התינוק שיוולד לדודתה, רבקה, יקראו על שמה, אילן או אילנה. את הצוואה הזו מילאה המשפחה מבלי לדעת שבאותו מכתב שהתגלה רק שנים לאחר מכן זו הייתה בקשתה.

בשיחה עמו הקריא שוחט את מכתבה של דודתו:

אמא ואבא יקרים שלום

השעה עכשיו היא 11 ו-25 בבוקר. אני לא יודעת כמה שעות נשארו לי לחיות, אז אני כותבת לכם.

אני מצטערת אמא שלא שמעתי בקולך ונסעתי. אני יודעת שלא הכרחת אותי להישאר אבל דאגת והעדפת שלא אצא, אבל יצאתי כי ידעתי את המוטל עליי.

רציתי להגיד תודה על החינוך שנתתם לי ועל השנים היפות שעברו עלי והכול בזכותכם.

עכשיו אני בת 17 וחצי ואם נגזר עליי למות אמות בשקט ובכבוד ואמונה. כן, אמונה, את זה נתתם לי ואמרתם לי שללא אמונה החיים טפלים וכואבים הרבה יותר. ועכשיו, בשעות הקשות האלה, אני מאמינה הרבה יותר ומאמינה שאתם צודקים.

החיים לא נותנים לבן אדם הרבה. אין לנו ברירה כמעט בכלום. לא מתי ואיפה להיוולד ולא לאיזה הורים להיוולד, אבל לי היה טוב. הייתי ילדה דתית בארץ ישראל עם הורים נפלאים, איתכם. שעות גדולות לא היו לי. לזה לא זכיתי וכנראה גם לא אזכה, אבל תודות לכם עברתי את מבחני הכבוד בשעות קטנות ואפורות, שעות יומיומיות ורגילות.

אמא, אל תבכי הרבה כשאמות וכשלרבקה ייוולד ילד תקראו לו על שמי, אילן או אילנה. תחנכו אותו כמו שאותי, שיהיה חזק ויידע מה המטרה שלו בחיים ולמה הוא נולד.

אני יודעת שהיו לכם קשים לפני ואחרי שנולדתי וכשאמות יהיה קשה יותר, אבל תזכרו תמיד שהסבל מביא איתו שעות של שמחה וסיפוק.

אני לא בוכה. העיניים שלי יבשות. לא כואב לי שאמות ואני לא מצטערת וכשאגיד שמע ישראל בשעה האחרונה אחשוב עליכם.

הייתי צריכה לצאת לטיול הזה. אסור לנו להשבית את החיים. הסכנה טמונה לנו בכל מקום ואם נגזרה גזירה משמים היא תתקיים ואם נתחבא במקלטים הסכנה שלנו גדולה עוד יותר. מוטב לחיות חיים אנושיים ולהירג על קידוש ה'.

את המכתב הזה שהוא האחרון שלי בעולם תנו לכל בני המשפחה לקרוא ומסרו להם ד"ש באהבה רבה ממני ולכל השכנים והידידים תמסרו בהצלחה. זו הזדמנות אחרונה. עוד שעה קלה אלך מכם.

שלכם ולהתראות אי פעם

באהבה רבה

איתכם

אילנה

מכתבה של אילנה
צילום: באדיבות משפחת אריאל