תנו להם אחריות. החופש הגדול
תנו להם אחריות. החופש הגדולצילום: פלאש 90

החופש הגדול מהווה עבור הורים רבים תקופה קשה שאותה הם מבקשים רק לצלוח ולהגיע אל ראשית שנת הלימודים הבאה בשלום. בשיחה שקיימנו ביומן ערוץ 7 עלה נושא ההתמודדות המשפחתית המורכבת בימים הללו ומבט מעט שונה שיכול להפוך את התקופה הזו לקלה הרבה יותר.

צירה דויטש, מנחה בגישת שפר, משוכנעת ש"זה יכול להיות אחרת. החופש הגדול יכול שלא להיות 'אימת ההורים'. אנחנו סבורים שמתוך הבנה עמוקה של מה עומד מאחורי ההתנהגות של הילד נוכל לתת את הכלים להורים כדי לעשות את זה אחרת".

אחד העקרונות המרכזיים בשיטה אותה מבקשת דויטש לחלוק עם הורים הוא עקרון חלוקת האחריות על התכנים והביצוע של ימי החופשה. היא מזכירה כי בבתים רבים ניתן לראות שכאשר יוצאים לפיקניק ההורים עסוקים בהכנות בעוד הילדים "עסוקים" בהמתנה קיצרת רוח הכוללת לא פעם מריבות, קיטורים והפעלת לחץ על ההורים.

התמונה הזו נמשכת גם כשנמצאים ברכב. בעוד ההורים ממוקדים במשימת הבילוי המתוכנן הילדים מתקוטטים ביניהם, מקטרים על אורך הדרך ועל זווית הישיבה. אווירה זו נמשכת גם בדרך חזרה, כאשר ההורה מנסה לעודד את הילדים לספר עד כמה היה להם כיף ואילו הם זוכרים רק את המרמור על הקרטיב שלא קיבלו או שקיבלו ולא תאם את הטעם המדויק שבו הם מעוניינים.

התוצאה של כל אלה היא תסכול עמוק של הורים שרק רצו לעשות טוב לילדים והתוצאה שהניבו היא מרמור כעסים ותלונות.

על מנת לשנות את התמונה ממליצה דויטש על שני טיפים מובילים שהטמעתם יכולה להשפיע גם לסיטואציות אחרות ולא רק על חופשות וטיולים. הטיפ הראשון הוא כאמור חלוקת האחריות. "אם תכננו יום כיף או אחר צהריים בבית, וצריך להסתדר, היום התפיסה היא שכל האחריות על הילדים, על השעמום ועל התעסוקה שלהם מוטלת על ההורים.

''בואו נשנה את הראש וניתן לילדים להיות חלק מהעשייה, לא רק כדי להעסיק אותם אלא כי כשהם חלק מהעשייה והתכנון וייקחו אחריות הם יהיו חלק מהעניין".

ואם מישהו חושש מתלונת הילדים על כך שהם עצמם הופכים חלק מנושאי האחריות והמטלות, מזכירה לנו דויטש ש"התכנון הוא בשבילם והם שמחים על זה. הרי בשביל מי אנחנו עושים את כל זה".

לדבריה המקור לתסכולים ולמרמורים היא המציאות שבה "יש להם זמן לשבת ולבקר כי הכול מגיע להם וחייבים להם". כדי לשנות זאת יש לגרום לילדים שלא לשבת בחיבוק ידיים אלא להיות שותפים לעשייה, "וכשמשחררים את האחריות ומחלקים אותה בין חלקי המשפחה הילד מרגיש שותף בוגר ועצמאי, ואז גם השאלה אם הוא נהנה או לא קשורה גם היא אליו. כשאתה חלק מהעשייה אתה בוחר ליהנות".

מספרת דויטש מניסיונה האישי כילדה בימים בהם לאמה לא עלתה כלל המחשבה שעליה להעסיק את ילדתה בחופש הגדול, וגם לה לא עלתה מחשבה שהעסקתה תלויה בתכנוני ההורים. "היו לנו חוברות חשבון והיה סדר יום, ואם יש זמן אחר כך, אז אנחנו אחראים לו. אף אחד לא חשב שמישהו אמור להעסיק אותנו".

לדבריה הגורם לתחושה הקיימת כיום, תחושת ה'הכול מגיע לילד' נגרמת מהגישה המערבית ולפיה הילד נמצא במרכז העולם, "הילד נולד לתוך תרבות שבה הוא חושב שמגיע לו הכול. צריך לספק לו הכול. מסתכלים עליו כעל חסר אונים ואפילו צריך להעסיק אותו, שצריך לקחת עבורו את האחריות ולרפד לו את הסביבה ושלא ישעמם לו, ואת זה מי שמספק הם ההורים.

''זו הגישה המערבית שהבהירה לילד בלי מילים שאנחנו כאן בשבילו. זה קורה מהרגע שהוא נולד. בחופש הגדול זה בולט במיוחד".

הטיפ השני אותו חולקת דויטש עם הורים הוא "להגדיר לעצמנו מה מטרת החופש". בהקשר זה היא מזכירה פרט היסטורי שנשכח זה מכבר: "למה התחיל בכלל החופש שבעבר לא היה? החופש התחיל בתקופה שבה היה קיץ ובו תקופת הקציר וההורים היו זקוקים לעזרת הילדים בעבודה ודרשו שיאפשרו לילדים תקופת חופש לימי הקציר.

''המטרה לא הייתה ליהנות אלא להיות לעזר להורים ומתוך כך לעצמם. עכשיו זה התדרדר והיום אין לילד מטרה ולהורה יש חובה לספק כיף והנאה".

לאחר שזוכרים את הפרט ההיסטורי הזה נכון להבין, אומרת דויטש ש"חופש הוא הזדמנות. לוח החופש שלי שונה. את לוח החופש שלי עושים הילדים והמטרה היא ניצול הזדמנויות שלא היה ניתן לעשות כל השנה – לפתח דברים, ללמוד משהו חדש, לסדר דברים", ואם מישהו חושב שמדובר בדברים התואמים רוח מבוגרת ולא ילדותית, מזכירה דויטש ש"ילדות מתאפיינת בהרבה יצירתיות, שמחת חיים, רצון להתפתח וסקרנות. זה לא נעלם בחופש הגדול.

''צריך לשנות את הגישה וההסתכלות. בואו נתחיל לצפות מהם שיוציאו מעצמם הרבה דברים שיש בהם. הם רוצים לעשות וללמוד, אבל אנחנו מורידים ציפיות, אפשר לצפות לדברים מועילים יותר ולא רק לבלות ולעשות כיף כל היום".