'אולטרה, סאונד'
מכללת אמונה, ירושלים
"אולטרה, סאונד" – כך נקראת תערוכת הגמר של החוג לאמנות במכללת אמונה בירושלים לשנת תשע"ו, שנפתחת היום (חמישי) במתחם המכללה.
התערוכה מסכמת ארבע שנות יצירה של עשרים ואחת תלמידות החוג, ומתמקדת בעבר-הווה-עתיד מחייהן האישיים של הבוגרות; היחס שלהן אל ההורים ואל הבית שבו גדלו, וגם אל הדור הבא, שאותו כבר חלקן החלו לגדל (רמז: שם התערוכה).
שתיים מהמציגות הגדילו לעשות והביאו את הבית השורשי שבו גדלו אל התערוכה עצמה; מיכל שחר בנתה בחצר המכללה שחזור מדויק של "הצריף של סבתא" ששימש להכנת הבישולים המסורתיים – המביא לידי ביטוי את התרבות החבאנית שבה גדלה. ואילו עדן דסטה, שעלתה בצעירותה מאתיופיה, עיצבה חדר אתיופי אותנטי, כולל פריטי עיצוב מקוריים. במרכזו מיצב וידאו ובו היא מבררת עם אמה על כוס קפה את הערכים שעליהם גדלה והמשבר שעברה משפחתה בעקבות העלייה ארצה.
ובמעבר אל דור העתיד, כמצופה מתחום האמנות בחרו המציגות להביא את הצד המורכב של הסיפור, בתחילת הדרך של גידול הדור הבא. כך למשל ציירה אביגיל שריד שלוש דיוקנאות של תינוקות, במבטים ובאופן קודר יחסית המצביעים ללא ספק על הלך הרוח של המאיירת, או למשל צילומי אולטרסאונד של דבורה קרל המשולבים בהרבה ידיים, המסמלים את הנתינה בלי גבול של ההורה שנמצא תמיד ליד ילדו, החל מההיריון וכמובן אחרי הלידה.
מוצג מרתק ומטלטל במיוחד הוא 'הלביאה' של מעיין לביא, המסמל את אמא-לביאה שמנסה להתמודד עם ההתמכרות שלה ושל ילדיה למדיה. את התוצאה תצטרכו לראות בעצמכם. גם היצירה של רבקה פשיטיק 'פעם הייתי' מעוררת מחשבה. בסדרת וידאו ותצלומים מעובדים היא מדמה את תהליך ההתבגרות שאנו עוברים בחיינו, כאשר אנחנו מאבדים משהו מהאותנטיות ובמקביל בונים משהו חדש.
התערוכה מעוררת הרבה מחשבה, בעיקר על מה שנרצה לקחת מהדור הקודם ולהנחיל לדור הבא. כדרכה של אמנות, רובה נתונה ליד הדמיון הטובה ולתנודות הנפש של האמן ולפרשנות שהוא בוחר להעניק ליצירה שלו. לפעמים אפשר להבין ולהזדהות איתה יותר, ולפעמים פחות. כך גם בתערוכה זו.
התערוכה מוצגת עד יום שישי, ט"ז בתמוז. הכניסה חופשית.