בשבע מהדורה דיגיטלית

נקודת התורפה של כביש 60

נקודת התורפה העיקרית של הכביש מבחינה ביטחונית, כמו בכל כבישי יו"ש, היא התנועה המעורבת יהודית-ערבית.

חגי הוברמן , א' בתמוז תשע"ו

דפוס פעולה מוכר בציר זה: עקיפה, ירי והימלטות לחברון הסמוכה. רכבה של משפחת מרק לאחר הפיגוע
דפוס פעולה מוכר בציר זה: עקיפה, ירי והימלטות לחברון הסמוכה. רכבה של משפחת מרק לאחר הפיגוע
צילום: Wisam Hashlamoun, פלאש 90

הפיגוע שבו נרצח ביום שישי שעבר הרב מיכאל (מיכי) מרק הי"ד, נעשה בדפוס פעולה מוכר וידוע מההיסטוריה הכואבת של הטרור ביו"ש, ברובו בכביש 60: ירי מרכב עוקף.

זו שיטת טרור מוכרת ונוחה מאוד למחבלים: יורים ובורחים. גם במקרה הזה המחבלים נמלטו לאחר הירי, על פי ההערכות, אל תוך העיר חברון. הסגר באזור חברון נועד לתפוס את חוליית המחבלים שביצעה את הירי.

כמו בגל הפיגועים הקודם, גם הפעם בלט איזור חברון, שבו השפעת החמאס גדולה מרוב שטחי יו"ש, כזירת פיגועים וכבסיס יציאה.

כביש 60, שבו בוצע הפיגוע, הוא כביש האורך הארצי המרכזי של מדינת ישראל על גב ההר. למעשה הוא היה ראוי לתואר 'חוצה ישראל' ולא מקבילו המערבי המרווח והנוח, כביש 6. הוא מתחיל בבאר שבע ונגמר בנצרת. רוב הכביש עובר באזורי יהודה ושומרון, פחות או יותר על התוואי המוכר בשם ההיסטורי "דרך ההר" או "דרך האבות", זו שבה צעדו אבותינו בתקופת התנ"ך.

כביש 60 ביו"ש הוא עורק החיים העיקרי של ההתיישבות היהודית ביו"ש. בממשלת נתניהו הראשונה, בעקבות הסכם וויי שקבע מסירת 13 אחוזים משטחי יו"ש לשליטה פלשתינית, התנהל ויכוח בתוך הממשלה האם השטחים שיימסרו לפלשתינים יכללו גם קטעים מכביש 60. היה זה ראש לשכת ראש הממשלה דאז, אורי אליצור ז"ל, שהכיר את השטח מקרוב, ומנע את כוונת מערכת הביטחון וגורמים בממשלה להעביר קטעים חיוניים של הכביש לשליטת הרש"פ.

נקודת התורפה העיקרית של הכביש מבחינה ביטחונית, כמו בכל כבישי יו"ש, היא התנועה המעורבת יהודית-ערבית. לפני 20 שנה, אחרי החתימה על הסכם אוסלו ב', נסללו קטעים עוקפים לכביש הישן, שכונו "הכבישים העוקפים", כדי ליצור את ההפרדה הרצויה בין התנועה היהודית והערבית, ובעיקר כדי להוציא את התנועה היהודית מתוך הערים שנמסרו לרשות הפלשתינית. כך נסללו כביש המנהרות שכונה גם עוקף בית לחם, כביש עוקף חלחול בין גוש-עציון לחברון, כביש עוקף רמאללה, וכביש עוקף שכם – כיום ציר גלעד. כבישים עוקפים שלא נסללו עד היום, מסיבות מדיניות ובשל הצורך בהפקעת שטחים, הם כביש עוקף אל-ערוב מדרום לגוש- ציון, וכביש עוקף חווארה מדרום לשכם. כך נוצרו הכינויים "כביש 60 החדש" ו"כביש 60 הישן". הקטע שבו בוצע פיגוע הרצח של הרב מרק הוא חלק מהתוואי הישן.

אם הייתה מחשבה שהכבישים העוקפים ישמשו רק את התחבורה היהודית, היא התגלתה מהר מאוד כנאיבית. כל כבישי יו"ש פתוחים לתנועה ערבית, בהוראת בג"ץ. אחרי פרוץ האינתיפאדה השנייה, בין השנים 2000 ו‑2005, נרצחו לאורך כביש 60 בנקודות שונות שמונה ישראלים. במהלך מבצע 'חומת מגן', ולמשך כשנתיים, הורדו כל כלי הרכב הפלשתיניים מהכביש, ובכניסות לכל הכפרים הוערמו ערימות עפר. התושבים החנו את מכוניותיהם סמוך לחסימות, ורק מוניות מורשות הורשו לנוע על הציר. גם בכניסות לערים הוצבו מחסומים. המהלך הזה, שפגע קשות באיכות החיים של הפלשתינים, הוריד בבת אחת את כמות פיגועי הירי בצירים, הן מכלי רכב חולפים או עוקפים, וגם מהמארב, מכיוון שיכולת ההימלטות של המחבלים קטנה.

בשנת 2004, כחלק משיקום היחסים עם הרשות הפלשתינית, כל המחסומים שהיו פעילים לאורך הכביש בוטלו, מתוך מחשבה שהקלות במרקם חיי הפלשתינים והגדלת חופש התנועה שלהם יפחיתו את המוטיבציה להוציא פיגועים. גם אם התפיסה הזאת הייתה נכונה בשנים האחרונות, היא לא הוכיחה את עצמה מאז שהחל גל הטרור הנוכחי, ולמרות זאת מערכת הביטחון עדיין נמנעת מלבצע את המהלך שהוכיח את עצמו כמונע פיגועים: להוריד, לפחות זמנית, את כלי הרכב הפלשתיניים מכביש 60 לפחות באזור חברון, כמסר כפול: לערביי האזור – ראו את הסבל שנגרם לכם בגלל המחבלים שיוצאים מתוככם, ולערביי אזורים אחרים ביו"ש: אל תלכו בדרכם של ערביי הר חברון, אם אתם לא רוצים לסבול כמותם.