עולם ומלואו - ביקורת דיסק

עם סיפור אישי שראוי לסרט והפקה מושקעת, אלבום הבכורה של אלי דן מכוון גבוה, ופוגע

דודו כהן , ח' בתמוז תשע"ו

ויש גם תודה לשולי רנד. 'נקרע בין העולמות'
ויש גם תודה לשולי רנד. 'נקרע בין העולמות'
בביצוע: אלי דן

'נקרע בין עולמות'

אלי דן

בשלב מסוים שמתי לב שניגשתי אל הדיסק הזה עם דעות קדומות.

לא שאני מכיר את אלי דן מקרוב, אבל הסיפור האישי שלו פנטסטי מדי (בן לפוליטיקאי מגאנה ואם טורקייה, שגדל בחינוך חרדי. נדד בין משפחות אומנה, ונקרע בין עולמות כבן ישיבה שחוזר לבית חילוני, וכנער זר שמחפש את מקומו בעולם). ומניסיון, הרבה פעמים ככל שהסיפור מרהיב יותר, כך המוזיקה טובה פחות. לא תמיד, אבל נתקלתי כבר בדיסוננס כבר יותר מפעמיים. או עשר.

הפעם שמחתי להתבדות. למרות שמדובר רק באלבום בכורה, ניכר כי אלי, או מי שמכוון אותו, עושה את זה נכון ומקצועית. זה ניכר כבר דרך העטיפה המכובדת והאלגנטית, וממשיך כמובן בשירים עצמם. הם כתובים היטב ומופקים היטב (בידי גדי פוגטש המוכשר, שעד היום אני משתומם מ'בית הקדושה 2', היצירה המופלאה שרקח אחרי פטירת אברהם אבוטבול). השירים מבטאים את סיפור חייו המעניין והייחודי של אלי, בצורה אינטליגנטית (שיר הנושא "נקרע בין עולמות"), עוצמתית ועתירת אנרגיה ("ממעמקים"), דעתנית ומושחזת ("עולם אחר" על מנכ"ל חברת פרסום שהתפכח), ואפילו קאבר למאיר אריאל ("מודה אני") יש כאן.

הפאזל סביב אלי דן מתגבש עוד יותר אחרי שקוראים את רשימת התודות באלבום, ומבינים מי השפיע עליו יותר מכול. ובכן, כבר הבנתם שגדי פוגטש היה בתמונה, שזה כבר נהדר. אבל אותי הפתיע גם לראות תודה לאברהם אבוטבול ז"ל ("שלימדנו דברים בלתי נשכחים"), וגם לשולי רנד ("שעודדני בתקופה של ירידת מתח"). ואחרי שמבינים מי הם המשפיעים כבדי המשקל - אחד אחד ממש - מבינים עד כמה אלי דן מכוון גבוה. ולפחות באלבום הבכורה שלו, הוא בהחלט פגע.