עוצמתו של האוהל

בית המדרש נמשל לאוהל, כדי להדגיש את הצורך בתחזוקה תמידית ובהיערכות להתמודדות עם סכנות עתידיות

הרב אליעזר שנוולד , ח' בתמוז תשע"ו

הרב אליעזר שנוולד
הרב אליעזר שנוולד
חזקי עזרא

בהפטרה אנו קוראים את הצו של הנביא על זכירת מעשה בלק ובלעם:

"עמי זכור נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל, למען דעת צדקות ה'" (מיכה ו, ה).

עלינו לזכור את הפיכת הקללות של בלעם לברכות, שכן "מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות: 'מה טובו אהליך יעקב', וכו'" (סנהדרין קה, ב). אולם בשל השורש המקולל שבברכותיו, "כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות וכו'" (שם).

בתי כנסיות ובתי מדרשות קרויים בברכתו של בלעם בשם "אוהל". חכמים השתמשו בכינוי זה במקומות נוספים: "בא יעקב ונטע אוהלים לתורה כמו שכתוב: 'ויעקב איש תם יושב אוהלים'" (פס"ר פ"ה). וכן כשהקביל משה את פניו של יתרו: "ויבואו האוהלה - זה בית המדרש" (ילק"ש יתרו רמז רסח). וכן על ההתמסרות לתורה אמרו: "אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה. שנאמר: 'זאת התורה אדם כי ימות באוהל'" (שבת פג, ב). וברש"י: "זאת התורה - היכן מצויה - באדם שימות באוהלי תורה" (ברכות סג, ב).

מדוע מכונה בית המדרש, המבצר הרוחני והאכסניה של התורה, גם בשם אוהל? האם לא ראוי היה שבית היוצר של הרוח הישראלית המקורית ייקרא בית, כיאה למעמדה של התורה בעם ישראל?

המשמעות של בית היא יציבות וקביעות. הבית עמיד גם ברוח סער וסופה. קירותיו החזקים יוצרים מחיצה שמבדילה בין מה שבתוך הבית ובין מה שמחוצה לו, ומגינים על מי שיושב בו ועל ההתנהלות שבתוכו. לעומתו, אוהל הוא מבנה ארעי, שלעתים אינו עומד ברוח שאינה מצויה. וצריך כל העת למתוח את מיתריו לבל ייפול. ובעת סופה וסערה שעלולה לטלטל את האוהל, יש לחזק גם את יתדותיו, לבל ייעקרו מהאדמה.

בית המדרש הוא בבחינת בית, משום שהוא מייצג את היציבות, האיתנות והנצחיות של התורה ש"לא תהיה מוחלפת" בתמורות הזמן. אולם כממד משלים לייעודו, בית המדרש הוא גם בבחינת אוהל.

לאורך כל הדורות, קיום התורה תלוי בלימודה ובהוראתה, במסירות ובשקידה כל העת, ללא רפיון ידיים ובעמידה שוטפת על המשמר שלא תהיה נפילת מתח. דווקא התחושה של בית יוצרת אשליה של יציבות שאינה מצריכה תחזוק ומובילה לשאננות. אוהל הוא כינוי שמתאים למהות של בית המדרש, שמחייב תחזוק שוטף במתיחת מיתריו מדי יום, אחרת הוא ייפול על יושביו.

שתי הבחינות, בית ואוהל, הן כנגד שתי הבחינות של התורה: "כמסמרות נטועים" (חגיגה ג, ב). המסמרות של הכללים והעקרונות הקבועים לנצח, בבחינת תורה שבכתב, והנטיעות שפרות ורבות, היישומים המתחדשים ומתרבים עקב שינויי המציאות, בבחינת התורה שבעל פה.

הרחבתו של בית, כדי לתת מענה לצרכים המשתנים, מצריכה להרוס מהקיים ולבנות מחדש, ולעתים נוצר מצב ביניים שהקודם כבר נהרס והחדש עדיין לא נבנה (בבא בתרא ג, ב). לעומת זאת אוהל הוא מבנה גמיש שניתן להרחיבו בקלות כלפי חוץ מבלי לפגוע במה שיש בתוכו, בדומה לדבר הנביא: "הרחיבי מקום אוהלך ויריעות משכנותייך יטו, אל תחשׂכי האריכי מיתרייך ויתדותייך חזקי. כי ימין ושמאול תפרוצי וזרעך גויים יירש וערים נשמות יושיבו" (ישעיה נד, ב). האוהל מבטא גם את המשימה של בית המדרש לחבר את הציבור הרחב לתורה, לפרוץ ימין ושמאל, הרחבה טבעית בלי זעזועים שמסכנים את הקיים.

לקדם סופות וסערות

בית המדרש כאוהלה של תורה צריך להיות ערוך כל העת כדי לצפות פני עתיד, ולקדם סופות וסערות המתרגשות ובאות לעולם, ועלולות להפיל את האוהל. עליו להיערך לקראתן מבעוד מועד ולהקדים למתוח מיתרים ולחזק את היתדות, ולעתים גם לנקוט פעולות נוספות.

כאשר רבי יהודה הנשיא אבחן בזמנו את הסכנה לעולם התורה מאי כתיבת התורה שבעל פה, הוא סידר את המשנה, בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך". כאשר הרמב"ם אבחן את המשבר האמוני שעלול להתרחש בשל התפשטות הפילוסופיה האריסטוטלית, הוא כתב את המורה נבוכים. כשר' חיים בשעתו אבחן את המשבר הממשמש ובא על עולם התורה בשל ההשכלה המתפשטת, הוא הוביל שינוי בסגנון הלימוד ובלבוש של בני הישיבה. כאשר הרב נריה זצ"ל אבחן את המגמות העתידיות המסתמנות ביישוב המתחדש, הוא הקים את הישיבות התיכוניות והאולפנות שמשלבות לימוד תורה עם רכישת השכלה כללית. כאשר הרב סולובייצי'ק ז"ל אבחן את המגמות העתידיות בקרב היהודים בארצות הברית הוא הקים את הישיבה יוניברסיטי. וכך גם לגבי הקמת ישיבות ההסדר לפני כיובל שנים מתוך הצורך לשלב בין אוהלי צבא לאוהלה של תורה. כל אלה היו בבחינת הרחבת אוהלה של תורה הקלאסי. שעל כן הוא נקרא אוהל, ולא רק בית.

תלמידי חכמים שבדור, יושבי אוהלים, נתבעים לצפות פני עתיד ולא לשקוט על שמריהם, כדי לשמר את הדינמיקה של ההתחדשות בתורה ובעבודת ה', של עקרונות הנצח במציאות המשתנה. במידת הצורך יש להרחיב את היריעות ולדאוג לחיזוק היתדות ומתיחת המיתרים מבלי שייפגע התוכן הפנימי והקבוע של התורה. זוהי הערובה ליציבותם של אוהלי תורה. מאידך, עליהם לבחון את המגמות האסטרטגיות המסתמנות בעתיד, ולאבחן מבעוד מועד תהליכים רוחניים שמתהווים וסופות תרבותיות שעלולות לאיים על יציבות אוהלה של תורה. אסור להם לישב בשלווה ולהיות שאננים, אין להם את הפריבילגיה רק להגיב לאחר שהנזק כבר נגרם והאוהל התערער.

הכותב הוא ראש ישיבת 'מאיר הראל' מודיעין-אופקים