מדוע תרמתי לקמפיין למען אלאור אזריה

החייל היורה צריך לעמוד לדין, אבל רק השופטים צריכים להחליט האם להרשיעו או לזכותו. דעה

עדי ארבל , ח' בתמוז תשע"ו

עדי ארבל
עדי ארבל
צילום: ערוץ 7

האם החייל אלאור אזריה שבחר לירות במחבל מנוטרל הוא גיבור? איני יודע.

האם הוא טעה במעשיו? איני יודע. האם הוא באמת חשש שהמחבל נושא מטען וחש בסכנה לחיי הסובבים? איני יודע. האם הוא פעל בניגוד להנחיות המפקדים בשטח? איני יודע.

אמנם אין לי תשובה לאף אחת משאלות המפתח הללו, אך אני יודע שאת כל השאלות הללו ראוי לברר במסגרת משפט הוגן. ואני יודע שאי אפשר להשוות חייל שירה במחבל לארגון דאעש, כפי שעשה שר הביטחון דאז, בוגי יעלון. אני יודע שאי אפשר להגיש כתב אישום ברצח נגד חייל שירה במחבל שרק לפני כמה דקות דקר חייל, כפי שהתביעה הצבאית הזדרזה להגיש בתחילת הדרך. אני יודע שאי אפשר להעביר מסר שהחייל אשם בטרם הוברר הדבר במשפט, כפי שעשה הרמטכ"ל. אני יודע שאי אפשר לקבוע שמדובר באירוע חמור, כפי שעשה דובר צה"ל בטרם בוצע התחקיר. אני יודע שלפני פרסום הסרטון הכוונה הייתה לשפוט את החייל בדין משמעתי, ורק לאחר הפרסום נפתחה החקירה.

ובעיקר אני יודע שכל אלה משרים תחושה קשה שמדובר במשפט ראווה, שלא יאפשר להעניק לחייל משפט הוגן, ונותנים הרגשה כאילו בכירי המערכת הופכים את החייל בן ה‑18 לשעיר לעזאזל, כדי לנקות את עצמם ולהפיל את האשמה על הש"ג.

ומה לא פחות מעצבן? שכל כך הרבה אנרגיות משקיעה מערכת הביטחון במשפט המתוקשר נגד החייל, בזמן שמחבלי חמאס יושבים בכלא וצופים ביורו, ונדמה שאף אחד באותה מערכת לא נוקף אצבע כדי למצות את המאמצים לשחרור גופותיהם של החיילים הדר גולדין ואורון שאול.

בדרך כלל אני לא מפרסם למי אני תורם, אך הפעם בחרתי לחרוג ממנהגי. גם אני הצטרפתי לתורמים לקמפיין גיוס ההמונים לטובת הסיוע המשפטי לחייל אלאור אזריה. לא עשיתי זאת כהזדהות עם מה שעשה החייל. אני לא תומך בו או טוען שהוא צודק. את זה השופטים צריכים להחליט בהתאם לעובדות שהם חשופים אליהן (ואני לא).

תרמתי בראש ובראשונה כדי להביע מחאה נגד מערכת דורסנית שמתגייסת בכוחניות כדי להפיל תיק על לוחם שנשלח על ידה ובסך הכול הרג מחבל מנוטרל. התרומה היא מחאה שמטרתה לסייע לחייל לקבל משפט הוגן שבו יוכלו השופטים להכריע בהתאם לעובדות שיובאו בפניהם, ולא בהתאם למסרים הפוליטיים שמגיעים מלמעלה. התרומה היא מחאה שמטרתה לומר לחיילים הפשוטים היום ובעתיד: מותר לכם לטעות. ואם תטעו, תיענשו. אבל לא תהפכו לשעירים לעזאזל.

הכותב הוא מנהל הפרויקטים של המכון לאסטרטגיה ציונית