ביהמ"ש: השכרת 110 דירות זה עסק

אם ושני בניה המשכירים למעלה ממאה נכסים בעיר תל אביב, ביקשו לנצל את הטבת המס למשכירי דירות מגורים. ביהמ"ש דחה את עמדתם.

שלמה פיוטרקובסקי , ח' בתמוז תשע"ו

אילוסטרציה
אילוסטרציה
פלאש 90

שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, הרי קירש, קבע כי שלושה בני משפחה, אם ושני בניה, המשכירים 110 דירות מגורים בעיר תל אביב, ישלמו את המיסים על הכנסותיהם מהשכרת הדירות כמיסים על הכנסות מעסק.

המשכירים, אשר בבעלותם עוד מספר נכסים, ביקשו לחייב אותם במס כמי שמשכירים דירות מגורים, בדומה למי שמשכיר מספר מועט של דירות, כלומר עשרה אחוזים מההכנסה מהשכרה.

פקיד השומה במס הכנסה דחה את הבקשה וקבע כי יש להטיל על ההשכרה מס הכנסה, כפי שמתחייב מאופי הפעילות של השלושה, שהוא בעצם עסק להשכרת דירות.

הכנסות שלושת בני המשפחה מהשכרת דירות המגורים בלבד הסתכמו בשנת 2008 בכ-2.73 מיליון ש"ח ובשנת 2009 בכ-3.43 מיליון ש"ח.

בני המשפחה ערערו על החלטת פקיד השומה לביהמ"ש המחוזי בתל אביב וטענו, בין היתר, כי הפעולות שהם עושים בקשר לדירות הן אותן פעולות בדיוק שעושה אדם אשר משכיר דירה אחת בלבד וכי הם לא משביחים את הנכסים מעבר לכך. בנוסף, טענו כי בשל מצב שוק השכירות בעיר תל אביב, והביקוש הרב לדירות מצד השוכרים, לא נדרש מאמץ רב וכלל לא נדרשת בקיאות על מנת להשכיר דירה במהירות ובמחיר שוק.

פקיד השומה, אשר שלל את קיומו של סעיף 122 לפקודת מס הכנסה, הדגיש באמצעות פרקליטות מחוז ת"א (אזרחי) את המספר הגדול של הדירות המושכרות ואת ההיקף הכספי הכולל של פעילות ההשכרה. עוד טען כי לשלושת בני המשפחה בקיאות בתחום הנדל"ן, בין היתר בשל המקצועות של אלי ורון (שמאי מקרקעין ואדריכל) ובשל עיסוקיהם הנוספים באותו ענף.

בנוסף, הצביע פקיד השומה על היקף הפעילות היום-יומית המתבצעת על ידי השלושה, ועל ידי בעלי המקצוע מטעמם, הדרושה כדי לטפל בהשכרה ובהחזקה של 110 דירות. לפי עמדת פקיד השומה קיים מנגנון עסקי של ממש שמניב את הכנסות השכירות.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעורים, קיבל את עמדת המדינה וקבע "נדרשות פעולות מרובות מאד מדי שנה על מנת להשיג את ההכנסה הנדונה".

"עובדות המקרה הנוכחי הובילו אותי למסקנה כי מדובר בהכנסה עסקית. מסקנה זו מבוססת בראש ובראשונה על היקף הפעולות והעשייה הכרוכות בהפקת הכנסה ממספר כה רב של נכסים. ריבוי הנכסים מביא מטבע הדברים להיקף הכנסה שנתית ממשי ביותר", הוסיף השופט

השופט קבע גם כי כי כל אחד מהשלושה, וכן חברה הנמצאת בבעלות שני הבנים, ישלם למדינה 10,000 ש"ח (בסך הכל 40,000 ש"ח).

לאחר שניתן פסק הדין, הגישו השלושה בקשה לאיסור של פרסום שמם בטענה כי פסק הדין פוגע בפרטיותם. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם וקבע שפסק הדין יפורסם תוך כדי עריכת מספר שינויים בפסק הדין. המערערים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, אשר נדחתה אתמול ופסק הדין הותר לפרסום תוך כדי מספר שינויים.