בשבע מהדורה דיגיטלית

לטובת כולם – הניחו לגיור

האחריות לבעיית ההתבוללות אינה מוטלת על הפוסקים, אלא על מי שיצרו את המצב הזה, לעתים בזדון

הרב אברהם וסרמן , י"ד בתמוז תשע"ו

כיתת גיור ב'עמי'.
כיתת גיור ב'עמי'.
צילום: יח"צ 'עמי'

א. בשנים האחרונות ישנו לחץ מתמיד על הפוסקים להקל בגיור, ואף לוותר על עקרונות הלכתיים כדי לפתור את הבעיה. ה"בעיה" היא התבוללות שעלולה להתרחש אם לא יתגיירו. אלא שלזה יש פתרון בספרי יוחסין, שאותם שוללים בטענה שכביכול אין להשיב עליה: מה אתה רוצה, שיהיו כאן ספרי יוחסין?

אולי הדבר יישמע מפתיע – אבל ספרי היוחסין כבר כאן. הנוהל המחייב רשמי נישואין הוא לבדוק את יהדותו של מי שמבקש להינשא. כשיש צורך בדבר אף בודקים כתובה של ההורים ועוד.

רישום הנישואין הוא ספרי היוחסין שלנו כיום, והמגן הכמעט אחרון מפני התבוללות מדעת ושלא מדעת. יש רשימת "פסולי חיתון" בכלל, והפסולים להתחתן בכוהנים, ועוד.

ב. בכל הדורות שמרנו על עצמנו מפני התבוללות. כך שרדנו את הגלות וזכינו לשוב לארצנו, על אף שזרמים מתבוללים ניסו להשכיח אותה. בהם גם התנועה הרפורמית, שמחקה מהסידורים את ציון וירושלים, ומובילה את ההתבוללות תוך הגדרות מחדש מי הוא יהודי.

בכל הדורות היו גויים שביקשו להצטרף לעם ישראל, ועל הדיינים הוטלה המשימה לדאוג לכך שמי שרוצה באמת להצטרף, ולא משיקולים זרים - אכן יצטרף. הדיין מהלך בין שתי הנחיות:

"רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים... דאמר ר' חלבו: קשים גרים לישראל כספחת בעור" (יבמות קט, ב). אך זה נאמר רק כלפי מי שמקבלים אותם מיד בלי לבדוק רצינות. מי שרציני בכוונתו, יש לקבלו ללא עיכובים (תוספות שם).

הייחוס הוא יסוד קיומנו וחשיבותו עצומה. ספר במדבר נקרא "ספר הפקודים", בגלל שני המפקדים שבו, בפרשיות במדבר ופנחס. מטרת המפקד בפרשת במדבר היא "ויתיילדו על משפחותם - הביאו ספרי ייחוסיהם ועידי חזקת לידת כל אחד ואחד, להתייחס על השבט" (רש"י במדבר א, יח). לא זו בלבד, אלא שבמפקד הלוויים המונה מבן חודש ומעלה – הקב"ה עצמו היה אומר למשה ליד כל אוהל כמה תינוקות יש בו, מכיוון שלא היה צנוע להיכנס כשיש בפנים יונק (רש"י במדבר ג, טז).

בפרשת פינחס התעורר צורך מחודש לבדוק ייחוס, מכיוון שחטאו בבנות מדיין. חכמים ראו בייחוס שלנו סיבה מרכזית לקבלת התורה, יותר משאר העמים.

"בשעה שקיבלו ישראל את התורה נתקנאו אומות העולם, אמרו: מה ראו להתקרב מכל האומות? סתם פיהן הקב"ה. אמר להם: הביאו לי יוחסין שלכם... כשם שבניי מביאין, ויתיילדו על משפחותם, לכך מנאם בראש הספר אחר המצוות: אלה המצוות אשר ציווה ה' את משה אל בני ישראל בהר סיני, ואחר כך וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל. שלא זכו ליטול את התורה אלא בשביל יוחסין שלהם, גן נעול אחותי כלה אחת היא יונתי תמתי וגו'. שמעו האומות אף הן התחילו מקלסין להן, 'ראוה בנות ויאשרוה'. כשבאו לשטים ויחל העם לזנות, שמחו האומות ואמרו: אותה העטרה שהיה בידן כבר היא בטלה, אותו שבח שהיו משתבחין הרי בטל, שווים הן לנו. כשבאו לידי נפילה זקפן המקום, שנאמר: אם אמרתי מטה רגלי, נגף המקום את כל מי שנתקלקל והעמידן על טהרתן" (ילקוט שמעוני, רמז תרפד).

ג. נמצא אם כן, שספר שלם (!) נקרא "פקודים" כדי לברר שאנו ראויים להשראת שכינה, הן טרם מתן תורה, והן לקראת הכניסה לארץ ישראל. זה סדר קביעת המחנה כשבמרכזו המשכן, מקום השראת השכינה, שאינה שורה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל (קידושין ע, ב). אין זו רק מעלה רוחנית, שאפשר כביכול בלעדיה. ישראל בלי שכינה אינם ישראל, ולולא שכינה בתוכנו גם בגלותנו - אין הכבשה שורדת בין שבעים הזאבים.

מה עשו עם פסולי-יוחסין שלא נמצא להם שבט שיקבל אותם? לא "זרקו" אותם! משה יצר להם קבוצת שיוך עצמאית – "ערב רב", שבה טיפל בעצמו (רמב"ן, במדבר א, יח). כך נהג גם עזרא הסופר, שלקח עמו את פסולי החיתון לארץ ישראל להשגיח שלא יתערבו עם הכשרים (קידושין סט, ורש"י שם).

הנושא הראשון שטיפל בו עזרא כשהגיע לארץ היה נישואי תערובת. הוא חשש מפני חורבן קשה יותר מהראשון: "הנשוב להפר מצוותיך ולהתחתן בעמי התועבות האלה, הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה" (עזרא ט). עזרא הפריד משפחות למרות שכבר נולדו ילדים מנישואי התערובת, והאליטה הציבורית הובילה את ההתבוללות "ויד השרים והסגנים היתה במעל הזה ראשונה"!

ד. מה נעשה עם אלפי הגויים או המסופקים? ראשית, אין "לזרוק" לפתחם של הפוסקים בעיה שלא הם יצרו אותה, אלא למי שהביאו אותם הנה בלי בדיקה – ולעתים בזדון – מחמת שיקולים זרים. תופעה זו חייבת להיפסק, ועל נציגי הציבור לדאוג לכך מיד (רק לאחרונה הובאו לכאן פליטים מאוקראינה, תוך ידיעה שחלק גדול מהם אינם יהודים!).

אין גם סיבה מעשית להקל שלא כהלכה, שהרי לאחר כל ההקלות - מעטים באים להתגייר. הם לא מעוניינים.

לטובת כל הצדדים – הניחו לגיור. לא נלחץ איש להתגייר, ולא נלחץ על הדיינים לגייר.

מאז הקמת המדינה, ישנם בני עמים אחרים שמשרתים בצבא וזוכים להערכה ולכבוד, להם יזכו כל השותפים בבניין החוסן הצבאי ושמירה על המדינה. אך אין להפכם ליהודים שלא כהלכה. אם רוצים אנו בגאולתם של ישראל, לא זו בלבד שאין להיבהל מספרי יוחסין, אלא שהם חיוניים ביותר לעצם קיומנו בארץ שבה השכינה שורה, תוך מתן כבוד לכל אזרח.