כמעט כולנו פוגשים את הפלפל, העגבנייה והמשמש שלנו בדוכני הירקות-פירות של הסופרמרקט או הירקן, כשהם דלי טעם ומכוסים בחומרי הדברה.
ככל שאוכלוסיית העולם גדלה ומתרחבת, גידול הפירות והירקות מתמקד בכמות ולא באיכות ומחירם עולה, כך שיותר ויותר בני אדם נאלצים לוותר על צריכת ירקות ופירות טריים וסובלים מתזונה לקויה.
אבל יש גם דרך אחרת, מגמה ההולכת ומתרחבת ברחבי העולם ושמה: "חקלאות אורבנית". חקלאות אורבנית היא עיסוק בעיבוד, טיפוח ואספקת מזון מן הצומח באזורים עירוניים.
היא משלבת בין האוכלוסייה העירונית לחקלאות, ומציעה לנו יתרונות רבים, ביניהם ייצור מזון אורגני טרי, זול, בריא ונקי לחלוטין מחומרי הדברה בתוך העיר, עלויות הובלה קטנות או אפסיות (שמביאות למניעת זיהום אוויר ויצירת מרחבים ירוקים), מקור הכנסה נוסף ומקומות עבודה, רשת חקלאי-צרכן חברתית, כמות מזיקים טבעיים נמוכה ומחזור של פסולת עירונית.
החקלאות האורבנית איננה מנוגדת לקידמה, אלא להפך, היא עשויה לסייע בשיפור איכות החיים של תושבי העיר המודרנית מבחינה תזונתית וסביבתית, ואפשר למצוא אותה כיום בערים רבות ברחבי העולם. בניו יורק, לדוגמה, הניבו גינות קהילתיות גידולים בשווי 915 אלף דולר בשנה, ו-8 דונם של חקלאות אורבנית במילווקי (ארה"ב) מייצרים ירקות ל-10,000 איש בקירוב. בהאוונה שבקובה, 350 אלף דונם בתוך העיר משמשים לחקלאות, ו-1.7 טון של אוכל מגודל בתוך העיר.
איך זה מתבצע? בדרך כלל על ידי השכרת שטחי קרקע קטנים יחסית, רובם בשולי העיר או בשטחים פתוחים במרכז העיר, ולרוב בתמיכת הרשויות העירוניות או בתמיכה ממשלתית. גם אדניות וגינות גג למיניהן, עציצים הידרופוניים וקירות ירוקים המצמיחים גידולים חקלאיים, נתפסים כחקלאות אורבנית. בישראל החקלאות האורבנית נמצאת עדיין בחיתוליה, אבל לאחרונה ערים שונות בארץ מגלות עניין הולך וגובר ברעיון.
אחת הצורות הפופולאריות של חקלאות אורבנית שנולדו בעיר היא גינות קהילתיות - פרויקט שבו מאמצים התושבים אזור לא בנוי בשכונה והופכים אותו לגינה ירוקה ומטופחת, שעומדת לרשותם. הגינה הקהילתית מספקת מענה למגוון של צרכים שמקורם בחיי העיר: יצירת מקום מפגש קהילתי, חיזוק הקשרים בין חברי הקהילה, חיזוק האוכלוסייה המקומית, יצירת יחס אישי של התושבים כלפי הסביבה, סיפוק אישי מעבודת הגינון והמגע עם האדמה, לימוד והתנסות בתחום הגננות וגידול עצמאי של מזון טרי.
בישראל פועלות היום כמאתיים גינות קהילתיות. חלקן מוקמות ונתמכות על ידי ארגונים סביבתיים או מוסדות חינוכיים, וחלקן פועלות באופן עצמאי כיוזמה קהילתית של אדם או קבוצה.
שיטה נוספת של חקלאות אורבנית היא יערות מאכל. דמיינו לעצמכם יער פורח, מלבלב, שופע עלים ופירות, צומח בלב העיר. הזוי? אז זהו, שלא. יערות מאכל הם שטחי אדמה שמשמשים לחקלאות ובהם מטעי עצים ושיחים מניבים; זו דרך חדשנית ויעילה לשימוש בשטחים חקלאיים פתוחים, וכשמיישמים אותה בסביבה אורבנית, היא מצליחה לשלב שיקום אקולוגי בעיר עם יצירת מרחב קהילתי ירוק, שמספק את צרכי התושבים.
מחקרים מוכיחים ששילוב יערות מאכל אורבניים במרחבים ציבוריים מוביל לשיפור בביטחון התזונתי של התושבים, מצמצם את זיהום האוויר, וכמו הגינות הקהילתיות יוצר מרחב חברתי-חינוכי לקהילה, ומשמש גם כמוקד משיכה תיירותי. בישראל מתקיים בתקופה האחרונה מאמץ נרחב ביוזמה קהילתית לנטיעת יער מאכל אורבני באזור דרום תל אביב, ופרויקט דומה מתקיים גם באזור הקטמונים בירושלים, לצד פרויקטים עירוניים נוספים.
אז מה צפוי לנו מן החקלאות האורבנית בעתיד? האם מדובר בנישה מתפתחת או בטרנד חולף? ימים יגידו. מה שבטוח - מדובר בתופעה שמזמינה אותנו, תושבי המרחב העירוני והקהילתי, להתמודד עם בעיות העידן המודרני בדרכים חדשות ויצירתיות.
בתערוכה החדשה "שדות המחר– חקלאות חכמה בסביבה משתנה" במוזיאון המדע בירושלים תוכלו לגלות מידע נוסף ומרתק בנושא החקלאות האורבנית. התערוכה, המיועדת לכל המשפחה, מציעה למבקרים חוויה התנסותית ומעשירה במעבדת שדה, מעבדת מזון ומעבדת מידע, וגם מתחמי חוץ למפגש עם גידולי מזון. ברחבי התערוכה תוכלו לפגוש גם עבודות אמנות חדשניות העוסקות בנושא החקלאות תחת הכותרת: "אגרופוליס – התערבויות אמנותיות בתערוכה מדעית".
התערוכה "שדות המחר" מתקיימת במוזיאון המדע בירושלים, שדרת המוזיאונים (ליד גבעת רם).
שעות פתיחת המוזיאון: יולי: ב'-ה': 18:00-10:00, אוגוסט: א'-ה': 19:00-10:00, ימי ו': 14:00-10:00
מחירי כרטיס: ילדים עד גיל 5 חינם, ילד מעל גיל 5 / מבוגר: 60 ₪, כרטיס משפחתי (הורים וכל ילדיהם או סבים וכל נכדיהם): 220 ₪.
לבירורים: 02-6544888 http://event.mada.org.il/