ביום ג' השבוע אושר התיקון לחוק יסוד: הכנסת, המכונה "חוק ההדחה".
החוק יאפשר לכנסת, בהצבעה של 90 מחבריה, להדיח חבר כנסת, ככל שהכנסת תחליט כי הוא הסית לגזענות או הביע תמיכה במאבק מזוין של מדינה או ארגון טרור נגד ישראל.
החוק פוגע בלב המשטר הדמוקרטי. הוא פוגע בזכות הבסיסית לבחור ולהיבחר, ומשום שהעילות להדחה מבוססות על ביטויים, הוא בהכרח מגביל גם את חופש הביטוי.
בניגוד לרטוריקה המלווה את החוק, החוק הקיים מעניק כלים להתמודדות עם חברי כנסת שמסיתים לגזענות או תומכים בטרור. על עבירות אלה לא חלה החסינות הפרלמנטרית. ככל שיש חשד, תיפתח חקירה בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה, ולאחר הרשעה של בית משפט שיש עמה קלון, תופסק כהונתו של חבר הכנסת על פי חוק.
מכאן שהוויכוח אינו מה עושים בחבר כנסת שמסית לגזענות או תומך בטרור – אלא מי הגוף המוסמך לקבוע קביעה משפטית כזאת. כיום גורמי אכיפת החוק חוקרים, ולאחר מכן מערכת המשפט היא שתקבע על בסיס ראיות. לפי המוצע, מי שיקבעו הם חברי הכנסת, אשר מונעים משיקולים פוליטיים, לעתים פופוליסטיים. ישנם חברי כנסת שהכריזו מראש כי יש להדיח ח"כים מסוימים. כיצד יוכלו לשפוט בנפש חפצה מקרה עתידי? הכנסת אינה מסוגלת שלא לגלם שיקולים אלה, והיא לא נועדה לשמש טריבונל להכרעות בדבר קיומה של עבירה פלילית המצדיקה הדחת חבר כנסת. לחברי הכנסת אין את הכלים לעשות זאת והם לא מוכשרים לכך.
כמו שציינו רוב התומכים בחוק, הסיכוי שיופעל קלוש. אך איש אינו יכול להתנבא, ויש לזכור כי מדובר בתיקון לחוקה דה-פקטו של מדינת ישראל, שאמורה לחול גם עשרות שנים בעתיד. התוצאה הוודאית היא ריבוי של פתיחת הליכי הדחה, שרק יובילו להגברת השנאה והקיטוב בין חברי הכנסת שבשולי המפה הפוליטית.
ד"ר עמיר פוקס
ראש התוכנית להגנה על ערכים דמוקרטיים במכון הישראלי לדמוקרטיה