בשבע מהדורה דיגיטלית

גורל עמונה בידינו

האחריות בעניין עמונה מוטלת על הציבור, שחייב להבהיר לנתניהו שהחרבת היישוב תהיה סוף דרכו הפוליטית. דעה

אריה אלדד , ט"ו בתמוז תשע"ו

אריה אלדד
אריה אלדד
פלאש 90

בעוד חמישה חודשים - אם לא יתרחש מהלך משפטי דרמטי - ישלח שר הביטחון אביגדור ליברמן דחפורים להרוס את עמונה, על פי החלטת בית המשפט העליון.

בעוד חמישה חודשים, אם לא יתקבלו החלטות ממשלה שיאפשרו את המשך קיומה ובניינה של עמונה במקומה הנוכחי, יהיה ראש הממשלה בנימין נתניהו חתום אישית על הריסת יישוב בארץ ישראל. הפעם לא יוכל לקפוץ כמה דקות או שבוע לפני ההתרסקות, כפי שעשה בימי ההתנתקות, בהיותו שר האוצר של אריאל שרון.

מאז הוא מנסה לשכנע את הפתאים בציבור שהוא "תמיד היה נגד ההתנתקות". אבל מה לעשות? דברי ימי הכנסת מוכיחים ההפך. איך הצביע שוב ושוב ושוב בעד הריסת עשרים וחמישה יישובים פורחים וגירוש תושביהם. ולפיכך יש לנתניהו קבלות של מחריב ומגרש. ולאיש מבין נאמני ארץ ישראל אין רישיון להיות מופתע אם נתניהו יעשה זאת שוב.

בעוד חמישה חודשים יהיו גם כל חברי הבית היהודי - לפחות אלו שיישארו בקואליציה עד אז - שותפים באחריות לפשע הזה.

חורבן עמונה לא ייעצר מאליו, ואני מציע גם לא לסמוך יותר מדי על כל חברי הכנסת והשרים שנשבעו אמונים לעמונה. בשעת המבחן תמצאו בהם נמנעים, מתאדים מהמליאה או גם כאלו שמסבירים מדוע הצביעו בעד החורבן והגירוש. אין גם אפשרות לסמוך על מועצת יש"ע. זו איבדה את כוחה ומעמדה הפוליטי המרכזי כשהפכה משת"פית של הממשלה בימי ההתנתקות. אפילו נגד הקפאת הבנייה אינם מסוגלים היום להיאבק ביעילות.

היועץ המשפטי לממשלה כבר קבע את עמדתו שחוק ההסדרה לא יעמוד במבחן בג"ץ. יש פתרונות משפטיים אחרים, הממשלה יכולה לאמץ אותם. זה תלוי כמובן באדם אחד: בנימין נתניהו. רק אם יבין שהוא יאבד את כיסאו ולא ישוב להיות ראש ממשלה - יעשה משהו כדי למנוע את החורבן. רק אם יחשוש שמראות פוגרום עמונה מלפני עשר שנים ישובו בעוצמה כפולה ומכופלת, ושהפעם הוא יהיה אחראי לשפיכות דמים חלילה - רק אז יעשה משהו למנוע. ורק ציבור נאמני ארץ ישראל יוכל להניע אותו להאמין שכך יהיה אם ישלח את הדחפורים.

יש בידי הציבור היום כלים שלא היו בידינו לפני עשר שנים. הרשתות החברתיות יכולות היום להכשיל הפיכות צבאיות, להניע מאות אלפים. מה שיכלו השמאלנים לעשות בימי המחאה החברתית - צריכים גם נאמני ארץ ישראל להיות מסוגלים לעשות, תוך עקיפת התקשורת והממסדים הארגוניים שנואשו מכל מאבק. בלי תקציבים ענקיים ושופרות תעמולה רבי עוצמה. הפעם - גורל עמונה בידינו.