עליו להתייצב ולהגן על חופש הביטוי של הרב יגאל לוינשטיין.  נפתלי בנט
עליו להתייצב ולהגן על חופש הביטוי של הרב יגאל לוינשטיין. נפתלי בנטצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

1

לפני שנתייחס לגוף דבריו של הרב יגאל לוינשטיין ולסערה שקמה בעקבותיהם, כדאי להיזכר קצת במי מדובר, מי האיש ומה מעשיו.

כמדומני שרוב אישי הציבור ואנשי התקשורת ששלחו בו השבוע חצים מורעלים בגלל דבריו מלפני שבוע, לא ממש מודעים לחוב שמדינת ישראל ואזרחיה חייבים לו.

לרב יגאל לוינשטיין יש זכות עצומה על תרומתו לחיזוק צה"ל וביטחון המדינה על ידי הקמת המכינה הקדם-צבאית בעלי, שהוא עומד בראשה כ‑28 שנים. הוא ושותפו הרב אלי סדן, שבצדק קיבל ביום העצמאות האחרון את פרס ישראל, הניחו במכינת עלי את היסוד להקמת עשרות מכינות קדם-צבאיות, דתיות ושאינן דתיות, שבלי כוח האדם האיכותי שהן העמידו היחידות הלוחמות בצה"ל היו נראות היום הרבה פחות טוב.

גם הציבור הדתי חב להם חוב גדול על העמדת דור של לוחמים וקצינים מובחרים, שהצליחו להתקדם לתפקידים חשובים בצה"ל בלי לאבד את זהותם ואורחות חייהם כדתיים. עד להקמת המכינות, קצינים דתיים בצבא, בוודאי בדרגות גבוהות ובתפקידים בכירים, היו תופעה נדירה. חיילים דתיים לא נשארו בצבא, ואם נשארו – רבים מהם נשחקו והסירו את הכיפה. במכינת עלי ובנותיה גדלו מפקדים ולוחמים מסוגם של רועי קליין, עמנואל מורנו ואלירז פרץ, הי"ד, שאמונתם העמוקה הייתה מקור מוטיבציה, אומץ ומסירות נפש. את כל זה חוללו אותם רבנים חרד"לניקים שבשבוע האחרון גם בתוך המחנה היו רבים שצקצקו בלשונם נגד קיצוניותם.

לא זכיתי להכיר את הרב יגאל אישית, אך על פי התוצאות החינוכיות שיצאו ויוצאות מתחת ידו בטוחני שמדובר באדם משכמו ומעלה, איש חינוך מעולה, צדיק ותלמיד חכם.

2

המשפטים והביטויים הקשים שחוללו את הסערה לא היו עיקר נאומו של הרב יגאל.

בידיעה שהתפרסמה אצלנו בשבוע שעבר הם לא תפסו מקום כלל. עיקר הנאום הוקדש לרוח החדשה והבעייתית שנושבת כעת בצה"ל, לדברי הרב יגאל, תחת השראתו של קצין חינוך ראשי אבנר פז-צוק. הרב יגאל, סגן אלוף במילואים, דיבר על ערכים מסוכנים שמוטמעים בצה"ל ופוגעים ברוח הלחימה שלו. על חינוך החיילים למוסר מלחמה שבמסגרתו יש למנוע פגיעה באזרחי האויב תוך סיכון חיי חיילינו. על הכנסת ספקות בצדקתנו בסכסוך מול אויבינו. גם נושא שילוב חיילות ביחידות קרביות על חשבון רמת הכשירות המבצעית עלה בדבריו.

פרק חשוב ובולט בדבריו הוקדש להרעה שחלה ביחסו של צה"ל אל חייליו וקציניו הדתיים, שנתקלים ביחס חשדני שמסמן את מי שלא מתיישר עם הקו החדש. בהתייחסות הקצרה שלו לנושא הלהט"בים הוא ביטא את זעקתם של חיילים דתיים שבכוח הפקודה מולעטים בערכים המנוגדים לאמונתם, ובמסגרת החינוך לסובלנות ולקבלת האחר נשלחו לסייע בהתנדבות במועדון של עוברי עבירה חד-מיניים.

מדובר בצפירת אזהרה כבדת משקל, שראשי הציבור הדתי צריכים לתת את דעתם כיצד להתמודד מול המצב שהיא מתארת. אבל כל זה נדחק לשולי הדיון בגלל כמה מילים חריפות ובוטות שחוללו סערה בתקשורת והפכו למוקד הדיון הציבורי.

3

השימוש החוזר בביטוי "סוטים" היה לא ראוי, גם מהותית וגם טקטית. אין תועלת בהטחת עלבונות בבעלי נטייה חד-מינית שאינם מאמינים בתורה ואינם מבינים מה הפסול המוסרי בדרכם, שלפי תפיסתם אינה מזיקה לאיש. גם בעיני רוב הציבור בישראל החד-מיניים נתפסים כמי שאינם יכולים לנהוג אחרת משום שזהו טבעם, והוקעתם נתפסת כמעשה בלתי ראוי ובלתי מוצדק.

בתוך החברה הדתית, בעלי נטיות הפוכות שהתורה אוסרת עליהם לממש את נטייתם עומדים בניסיון קשה מאוד וסובלים סבל רב. אלה מביניהם שנכנעים לדחפים שלהם ונכשלים בעבירות, כל עוד הם לא מתגאים בכך, אינם ראויים להתקפות ולעלבונות בסגנון חריף שאינו נהוג כיום כלפי עוברי עבירה מתחומים אחרים.

הניסיון להיאבק נגד הלגיטימציה ללהט"בים בתרבות ובחברה החילונית והכללית הוא כעת חסר סיכוי וחסר טעם. במקום זאת יש להתרכז בחיזוק התופעה ההולכת ומתרחבת של הפצת יהדות וחזרה בתשובה. ככל שנצליח להרבות תורה ואמונה, כך נצליח להנחיל גם את המצווה הקשה הזאת.

לתקוף במילים בוטות את הקבוצה החזקה המקושרת והמתוקשרת הזאת - זה בומרנג שמעביר אותך ממתקפה למגננה, כפי שקורה כעת לרב יגאל ולמכינת עלי, שהפכו פתאום מיקירי המדינה לשק החבטות של כל פוליטיקאי וכל בעל מיקרופון. אם הרב יגאל ביקש לבלום את המתקפה התרבותית הליברלית בצה"ל, הסערה שחולל הביטוי שבו השתמש רק מחזקת את ידיהם של מוביליה.

ואם בכל זאת חושב מישהו שזה הזמן למאבק ציבורי בנושא, עליו להקים גופים מיוחדים שיעסקו בכך, ממש כשם שלקהילת הגאווה יש גופים רבים כאלה. עליו להשקיע משאבים רבים של ממון וכוח אדם כדי לערוך מחקרים, לגבש אסטרטגיה ולנסח מסרים שיתקבלו בציבור. עד כה, כל מי שניסה לנהל את המאבק הזה בכוחות עצמו ובהתבטאויות ספונטניות התנפץ מול האגרוף הקפוץ והעוצמה הציבורית והתקשורתית של ארגוני הלהט"בים.

4

עיקר המאבק הציבורי בחד-מיניים ובארגוניהם צריך לצאת נגד הניסיון שלהם לכפות את השקפתם ולדכא כל דעה שחולקת על משהו באורחות חייהם או בהנחות היסוד שלהם. מדובר בקבוצה כוחנית שמנסה להשליט את דעותיה בשיטות טוטליטריות.

בכנס ירושלים ה-12 שהתקיים לפני שנה וחצי ביקשנו לקיים מושב בהרכב דעות מגוון שידון בשאלה האם יש פתרון טיפולי-פסיכולוגי לבעיית הנטייה החד-מינית. ארגוני החד-מיניים הדתיים שמחו מאוד על האפשרות שניתנה להם לקחת חלק בדיון. אבל מקביליהם החילונים, אלה שזעקו חמס לאחרונה כשלא נתנו להם לצעוד בבאר שבע בדיוק ברחוב שבו היו מעוניינים, עשו הכול כדי להזיק לכנס - שנערך באולם פרטי. הם לא הסתפקו בניסיונות הפרעה למושב הספציפי שעורר את חמתם, אלא הילכו אימים על אישי ציבור שעמדו לדבר בשעות אחרות על נושאים אחרים, וגרמו להם לבטל את השתתפותם בכנס.

משטרת המחשבות של הלהט"בים ותומכיהם הביאה להדחתו של ד"ר סודי נמיר, הרופא המסור והמוערך מגוש קטיף, מוועדת האתיקה של ארגון הרופאים, רק משום שהעז להביע את עמדתו בנושא. העריצות הליברלית שלהם משתיקה כל אמן וכל איש תקשורת שמעז להביע עמדה המנוגדת לעמדתם. מעטים מצליחים לעמוד מול לחציהם כמו ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שסירב לדרישה שישתתף במצעד הגאווה השבוע בעירו, כשהוא מנמק זאת בכך שהמצעד הוא פגיעה ברגשות הציבור הדתי והחרדי.

הציבור הדתי צריך להתמקד במאבק על זכותו להחזיק בהשקפתו שמדובר בתופעה פסולה - קודם כול מכיוון שהתורה אוסרת אותה, וגם מפני שהיא מביאה לפגיעה במוסד המשפחה ובחברה. איננו כופים את השקפתנו זאת על אחרים, אך גם לא נסכים שאחרים יכפו עלינו את השקפתם הליברלית. יש לנו זכות להחזיק בדעתנו ואף לבטא אותה.

ואם מישהו מאיתנו, מתוך כאבו, התבטא בחריפות מוגזמת, אפשר במסגרת השיח הציבורי לחלוק עליו ואף לתקוף את דבריו (כדאי מאוד לעשות זאת בכבוד הראוי לתלמיד חכם בעל זכויות עצומות. שלא כמו אותה סופרת דתייה שמתוך עלבונה וכאבה כאם לבן בעל נטייה חד-מינית הרשתה לעצמה לכתוב עליו דברי השמצה מכוערים ונמוכים, תוך שהיא פוגעת גם בזכרו של גיבור ישראל רועי קליין הי"ד ובכבודה של אלמנתו). בכל מקרה, אין מקום כאן להתערבות שלטונית הראויה למשטרים חשוכים.

זה לא עניין לתלונות במשטרה, למכתבי גינוי מטעם משרד הביטחון או לאיומים מרומזים על שלילת תקציבים. כל עוד מדובר בהתבטאות שאינה מנוגדת לחוק, היא חוסה תחת חופש הביטוי, ויש להוקיע את השיטה של ארגוני הלהט"בים ותומכיהם להלך אימים ולנדות את כל מי שחולק עליהם ושולל את דרכם. נפתלי בנט, גם אם חשב שהוא חייב לצאת נגד הביטוי הקשה "סוטים", באותה מידה עליו להתייצב ולהגן על חופש הביטוי של הרב יגאל לוינשטיין.

לתגובות: [email protected]