שנה להסכם הגרעין: הסכנה עדיין קיימת

האלוף במיל' עמוס ידלין במלאת שנה לחתימת העיסקה עם איראן בשיחה לערוץ 7: רמת הפיקוח הנמוכה - מחזקת את החשש מהתגרענות עתידית.

שמעון כהן , י"ט בתמוז תשע"ו

להשאיר אופציות. עמוס ידלין
להשאיר אופציות. עמוס ידלין
צילום: פלאש 90

במלאת שנה להסכם הגרעין עם איראן קיימנו ביומן ערוץ 7 שיחה עם האלוף במיל' עמוס ידלין המכהן כיום כראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, ומי שבתפקידו האחרון שימש כראש אגף המודיעין בצה"ל.

"הייתי מאלה שאמרו שההסכם בעייתי, אבל בעיקר לטווח הארוך", מזכיר האלוף במיל' ידלין ואומר, "לא קיבלתי את הטענה שהוא מביא לשואה שנייה, ולא השליתי את עצמי שהוא יביא לנובל נוסף עבור מי שיצר אותו".

לדבריו עלינו להסתכל על הסוגיה בעיניים מפוקחות ולראות שכן בטווח הקצר ההסכם משפר את מצבנו הביטחוני ו"האיראנים שהיו קרובים טווח של שבועות ספורים מפצצה נמצאים כעת במרחק של שנה".

"כל החומר המועשר שהספיק לעשר פצצות יצא מאיראן לרוסיה, שני שליש מהצנטריפוגות פורקו, הכור של המים הכבדים נוצק לתוכו בטון. זה החלק הטוב של ההסכם. החלק הבעייתי שאנחנו רחוקים ממנו הוא בעשור השני. אחרי השנה העשירית האיראנים יקבלו אישור לחזור קדימה לכמות צנטריפוגות בלתי מוגבלת ומקבלים לכך לגיטימיות", הוא מסביר.

ידלין מוסיף כי "נקודת המוצא של ההסכם היא בעייתית. ההסכם הזה היה בנוי על שתי הנחות – האחת שאמרה שלמרות שתהיה להם תכנית גרעינית רחבה אנחנו נפקח עליהם טוב, וגם כשתהיה להם תכנית גרעינית בטווח אפס מפצצה, ואת זה אמר אובמה, הפיקוח יהיה כזה שלא יוכלו לצאת מתכנית אזרחית לצבאית. במאזן של שנה כבר עכשיו יש סימני שאלה על העניין הזה.

"הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה האטומית אומרים שהפיקוח בשנה הזו היה פחות טוב מאשר מקודם. זו סיבה אחת להגיד שההסכם דורש רביזיה. הסיבה השנייה, והיא בעיניי המרכזית, היא ההנחה שהמשטר באיראן ישתנה בשנים הללו ולא ירצה להגיע לנשק גרעיני או שהוא יהיה מתון ולא יקרא להשמדת ישראל".

"אני טוען בימים אלה שאם המשטר לא משתנה וממשיך לקרוא להשמדת ישראל, אסור להביא אותו לטווח שבו הוא יכול להגיע לפצצה על פי החלטה. נצטרך לשנות את ההסכם ואת זה נכון לתאם עם האמריקאים. התקווה האמריקאית הייתה שהאיראנים ישתנו ויהיו מתונים. עד כה זה לא קרה, ואם זה לא יקרה בשנים הבאות נצטרך לפעול בתיאום עם האמריקנים", הוא אומר.

כשנשאל ידלין אם בעשור זה האינטרסים הכלכליים לא עשויים להיות משמעותיים כל כך עד כדי קושי לתאם מהלך כזה עם האמריקאים, הוא משיב ואומר שמדובר ב"תחזית אימים שלא התרחשה – שהאיראנים יקבלו מאות מיליארדים של דולרים וכל המשקיעים ירוצו אליהם. זה לא קרה. הם מקבלים סכומים של עשרות מיליארדים בלבד, והמשקיעים לא עומדים בתור.

"חוששים מאי יציבות ועדיין יש סנקציות שתלויות בזכויות אדם, טרור וחתרנות ולא רק מהגרעין. לכן מזכיר המדינה קרי עובד ומדבר עם הבנקים האירופאים שירגישו בטוחים להשקיע באיראן, אבל זה לא קורה בעוצמה שחששנו, אבל אין ספק שככל שיקבלו יותר השקעות יהיו אינטרסים כלכליים לעולם שיקשו על פעולה מול איראן".

"ישראל צריכה שתהיה לה אפשרות לפעול עצמאית אחרי מיצוי כל האופציות האחרות, ותמיד הפעולה האקטיבית מול איראן צריכה להיות אחרי מיצוי כל האלטרנטיבות, כדי לשמר את העיקרון שנקבע ב-1981שמדינה שרוצה להשמיד את ישראל לא תהיה לה פצצה גרעינית. אנחנו צריכים שתהיה לנו מסוגלות לשמור על העקרון הזה".

בהמשך הדברים מתייחס ידלין ליכולותיה של איראן לחזור למסלול הגרעיני במידה ותרצה בכך. "איראן נשארה עם יכולות גרעיניות. ידע לא ניתן להפציץ. מה שיש בראש של המדענים קיים. יש להם 6000 צנטריפוגות ולא 19,000, אבל מה שיש קיים ויש יכולת לייצר צנטריפוגות נוספות. אם יחליטו לפרוש יש להם בסיס ללכת ממנו. יש להם תכנית ידועה, ואז איראן תהיה במרחק של שנה מפצצה, ולא חודשיים כפי שהיה".

"כדי לספור את הזמן לפצצה צריך לבחון את הזמן לצבירת חומר וכמה זמן לוקח לפיתוח המנגנון המיכני לפיתוח הפצצה. לגבי השאלה הראשונה החשבון פשוט לפי מספר הצנטריפוגות ולגבי השאלה השנייה הדעות חלוקות ולכן הדברים נשקלים על פי הפרמטר הראשון, ולכן מדברים על שנה".

באשר ליכולותיה של ישראל לפעול למרות ההסכם אומר ידלין כי מאחר וישראל נותרה מחוץ להסכם היא אינה מחויבת אליו, אך מטעמם ברורים לא נכון ולא ניתן לדבר על כך, "אבל ישראל רואה באיראן את האיום הקיומי היחיד, זהו איום פוטנציאלי וזרועות המודיעין מסתכלות על איראן ומכינות תכניות להתמודד אם נישאר עם הברירה האחרונה ולבד".

ומה באשר למעורבותה של איראן בזירות המלחמה השונות במזה"ת וחימוש ארגוני טרור? האלוף ידלין מבהיר כי כל אלה אינם כלולים בהסכם וזו אכן אחת מנקודות הביקורת הישראליות על ההסכם. הטענה של החותמים על ההסכם מול האיראנים הייתה שאם היו מנסים להגיע להסכם על הטרור ופיתוח הטילים הבליסטיים היה קשה להגיע להסכם. מאחר וכך האיראנים לא התחייבו להפסיק לחמש טרור, לתמוך במורדים בתימן או באסאד, ואכן הם פועלים באפיקים הללו.

בהקשר זה הוא מציין כי האתגר שישראל שוחחה עליו עם ארה"ב הוא הפרדה בין הסכם הגרעין שבו ישוחררו סנקציות ולעומת זאת למנוע חימוש מורדים, טרור והפרת זכויות אדם, וכבר היום ניתן לראות שקשה לנהל שתי מדיניויות שונות כלפי איראן.

"כל העולם כולו התאחד מאחורי האמירה שאיראן תלך בנתיבים הגרעיניים רק לאזורים אזרחיים וכשזה יתברר שלא כך העולם יפעל אחרת וזה יעמוד למבחן בנשיא הבא או זה שלאחריו בארה"ב. אלא מה הוא נתן יחסית לחלופות של אי הסכם והתקדמות איראנית לפצצה. כאן לפחות קיבלנו עשר שנים, ואם נדע לתמרן נכון מדינית מודיעינית וצבאית נעמוד באפשרות טובה יותר בעוד עשר שנים".

לקראת סיומה של השיחה נשאל ידלין לגבי התיאוריות העולות מעת לעת ולפיהן איראן כבר מחזיקה בפצצות גרעיניות. לדבריו "לא אגיב על זה, אבל אני סבור שזה די מצוץ מהאצבע".