הכל אני יכול בחופש הגדול?
הכל אני יכול בחופש הגדול?צילום: שאטרסטוק

כמה מאמץ דורש תפקיד ההוראה. רק מי שעבד בתחום מבין על מה אני מדברת. ונכון, תקפצו ותגידו שכל עבודה מעייפת.

ועדיין, אני מוכנה לשבת במשרד שתים עשרה שעות ברציפות, ולא לעמוד שעתיים מול חבורת תלמידים שמעמידה אותי במבחן.

מאיפה אני יודעת את כל זה? מתקופת ההוראה הקדומה שלי, שנראית כלקוחה מספרי ההיסטוריה.

כן, כן. אני, בכבודי ובעצמי מילאתי את ימיי כמורה. אני זוכרת איך התחלתי כמורה לאנגלית, אך ההמשך היה בליל של מקצועות וכיתות. אני כבר לא שם, את זה אין צורך לגלות.

אחרי שנה שלמה של עבודה מפרכת, חופשת הקיץ והקייטנות הם התשובה לצוות ההוראה שחייב להתחדש, ופתרון נהדר להורים העובדים.

תחשבו על זה. הרי גם הילדים שלנו זקוקים לפורקן, למקום של כיף והנאה, גם הם עייפים מהספרים ומצורת האותיות. ובקייטנה הם שוהים בבריכה, הם מופעלים ומפעילים.

כאמא נתקלתי בלי סוף בילדים שלי שמתחננים להישאר בבית בקיץ.

"אבל אימא, אני לא רוצה קייטנה!". העיניים הקטנות היו מביטות בי בתחנונים. וכן, קרה שריחמתי וויתרתי להם, שיישארו בבית.

התוצאה: בסביבות הצהריים הם החלו לאבד כל רסן. כי הקייטנה תוחמת להם את הזמנים, יש סדר יום.

וגם אילו שהתחננו להישאר, כשחזרו מהקייטנה עיניהם נצצו מאושר. הקייטנה מעניקה להם חוויות שלא תמיד אפשר לתת להם במסגרת הבית.

ואל תשכחו שבסופו של החודש הראשון לחופש הגדול תמיד מגיע חלק ב', ובו אין קייטנות.

ומהצד השני- לא להפסיק את קול התורה

מסופר שבזמנו של החפץ חיים ילד בן ארבע עשרה היה יכול לסיים ש"ס. היום זה נשמע בלתי אפשרי.

אם הייתי מספר לכם לפני עשור שישנם ילדים שמסיימים בידיעה מלאה תנ"ך וש"ס, משניות ואינם יוצאים לחופש מלא כמו ילדים אחרים – גם לזה לא הייתם מאמינים.

אבל כיום ישנם אלפי ילדים שלומדים במסגרות תלמודי התורה בשיטת זילברמן. ולפי שיטה זו, קול תורה של תינוקות של בית רבן חייב להישמע כל השנה, ולכן תלמודי התורה שמלמדים במסגרת השיטה פועלים כל ימות השנה.

המסקנה שאנחנו יכולים להסיק מכך היא שמדובר בדבר אפשרי. רבים וטובים ירימו גבה, אך העובדה שמשהו נראה בלתי אפשרי נובעת בעיקר מהחברה ומהסביבה.

כאילו מדובר בגזרה משמים שצריך לתת לילדים שלושה חודשי חופש בשנה, ומתוכם חודש לקייטנה שעסוקה ב"למלא את הזמן", גם אם היא ערכית. ברור שאי אפשר להשוות אותה מול ערך לימוד התורה.

זמן הילדות הוא זמן קצר שכל מה שנספג בו נשאר לתמיד, בבחינת גירסא דינקותא. כדאי לנצל אותו עד כמה שניתן.

פורסם ב"פנימה"

לרכישת מנוי