בית הלורדים המדומה

מי שמינה עצמו למטיף בשער וקורא לבית היהודי להיפרד מהציבור התורני עושה שירות דוב למגזר כולו. דעה

יעקב כ"ץ (כצל'ה) , כ"ב בתמוז תשע"ו | עודכן: 22:55

יעקב כ"ץ (כצל'ה)
יעקב כ"ץ (כצל'ה)
פלאש 90

האריסטוקרטים החדשים הבטוחים שהציוויליזציה כולה ממשיכה להתעלות ולהתקדם מפיהם או מפרי-עטם או חשיבתם, הם עיתונאים המדברים, מנתחים וגם כמובן טועים ומטעים.

אנו עומדים ומשתאים לנוכח היוהרה של עיתונאי מתנשא, המצליף תדיר בשפתו המזלזלת בציוויליזציה האחרת ("החרד"לים") שלא נמנית על בית הלורדים החדש והמזויף שלו. הוא מטיף מוסר לכל העולם, חוץ מאשר לעצמו ולדרכו.

הציבור הדתי-לאומי כעמוד השדרה של הציבור בקישורו לכל חלקיו, בחינוך שבו הוא מכוון את בניו, בהתנדבותו להיות ראשון במסירות על לימוד התורה, בהתיישבות ובצבא, הצמיח גם עיתונאים חשובים שרובם נזהרים בלשונם.

אך כפי שראינו במאמר של עמית סגל, צמח גם עיתונאי שכשיטה מטיל רפש ברבותינו ובכל מי שלא שייך לקליקה האריסטוקרטית שאליה הוא משייך את עצמו. הוא מטיף ל"גירושים המתחייבים". את לומדי התורה הוא מכנה בבוז מרומז "בית לוינשטיין".

לפני כשבע שנים, עת הוצבתי בראשות האיחוד הלאומי, לא פסק המטיף לתקוף אותנו ולנבא שחבל להצביע לנו, כי לא נעבור את אחוז החסימה. הוא תמך בכל כוחו במפלגתו של חברו אורי אורבך ז"ל, הבית היהודי. אך הציבור חכם מהעיתונאי השאפתן. האיחוד הלאומי זכה אז בארבעה מנדטים, ועמית סגל - בשלושה. זה לא מפריע לו לקבוע גם עתה: "המגזר החרד"לי נאמד במנדט-שניים לכל היותר".

משמו של רבנו חיים מוולוז'ין אמרו ששני בעלי חיים יודעים להבחין בין האור והחושך, הנשר והעטלף. אלא שהנשר נמשך לאור והעטלף לחושך. המטיפים החדשים שלצערנו מציבורנו יש שדבקו בהם, נמשכים לחושך. איננו פוחדים מהם ולא מהבוז שמטילים בתלמידי החכמים ובאידאליסטים ("המכינה בעלי נחטפה בידי החרד"לים", הציבור ש"משאיר את הדתיים לייט לנקות אחריו").

הציבור חזק ממי שצמח מתוכו וחש בוז לעברו וכעת נושף בו ארס, בביזוי והשפלה. הוא דוחה אותו בשאט נפש.

דרכנו היא דרך האור והקודש, וגם את בית הלורדים המדומה הספוג בגאווה מתלהמת ננצח בע"ה.

עמית סגל מוביל לפירוד בתוך הציבור ולהתאבדות פוליטית. אין באמת חילונים שיצביעו לבנט גם כשירוץ באופן מפולג. אלו אשליות שהתנפצו בעבר ויתנפצו בעתיד אל המציאות ההצבעתית השמרנית והכמעט דתית במדינת ישראל. הבחירות האחרונות הוכיחו.

הדרך שעליה נאבקנו וב"ה הצלחנו בה, היא הריצה של הציבור ביחד, באופן שידגיש את המאחד ולא את המפריד והמבדיל.

כמפלגה שמכנה עצמה דתית מלבד היותה לאומית, עליה להתמיד בקישורה לרבני ומדריכי הדרך הדתית, האמונית והלאומית.

לא הציבור צריך להשתנות. מי שמתיימרים להיות המנהיגים הם שצריכים להתאים עצמם לגדולת וגבורת הציבור שלנו.