"שיח הזכויות הוא אנטי סוציאלי"

ביום עיון של בית המדרש לחברה, תקף שופט המשפחה לשעבר פיליפ מרכוס את שיח הזכויות: "ילד בן שנתיים יתבע את הוריו בבית משפט?"

שלמה פיוטרקובסקי , כ"ה בתמוז תשע"ו

השופט מרכוס
השופט מרכוס
צילום: פורום חותם

בבית המדרש לחברה בישוב ניצן, המוקם בימים אלו בידי ארגון חותם וקרן אביה, נערך בשבוע שעבר יום עיון שעסק בשיח הזכויות אל מול שיח האחריות.

מי שדיבר בחריפות נגד השיח הנפוץ היום במערכות הרווחה ובתי המשפט, היה שופט המשפחה לשעבר פיליפ מרכוס.

מרכוס, שכיהן כשופט משפחה שנים ארוכות, דיבר על שיח הזכויות של החברה המערבית אל מול שיח המחויבות של החברה היהודית.

"ישנה תופעה של גלישה מערכים של חברה לערכים של אנוכיות בו כל אדם עומד לעצמו", תיאר מרכוס. "ילד בן שנתיים יוכל לעמוד בבימ"ש על זכויותיו מול ההורים? ילד בן 14 יאמר שיש לי זכות להתהלך חופשי, להחליט מתי אחזור הביתה ועם מי אני נפגש? זה מעמיד את הזכות לזכויות כדבר אבסורדי, ואז גם מתחילה התנגשות בין זכויות.

17 שנים הייתי שופט לענייני משפחה ומה ששמעתי זה אבות שמצהירים: יש לי הזכות לחנך את בני. אמהות שאומרות: לי יש הזכות לחנך כי הילד אצלי רוב הזמן, והנה הזכויות מתנגשות. צריך להבין שה"זכויות" האלה הם אנטי סוציאליות ומעמידות כל אדם כמעין מבצר, וכל אדם אחר בעולם הוא פוטנציאל שבא להכריע את המבצר שלי. הרי אם הורים ישתכנעו שמחובתם המשותפת לחנך את הילד, מיד יעזבו את אולם המשפט ויעברו לחדר היועץ המגשר".

לדבריו, שיח הזכויות החל לחדור בצורה משמעותית במאה ה-18. "השיח הזה הגיע כדי לתת מענה לריק שנותר אחרי שמוציאים את הדת מהחיים של בני האדם. אני מרשה לעצמי לומר: הם יצרו מערכת כללים כתחליף לדת, כי אם אין מחויבויות צריך להחליף את זה במשהו".

השופט מרכוס סיפר כי במהלך השנים כאשר חקר את הנושא לעומק ראה שבתורה לא קיים שיח זכויות. "בניגוד לחברה המערבית, לא מצאתי במקורות היהודים בתורה את המושג "זכות" כדבר שאנו חייבים, אלא התורה מלאה ב"מחויבות". המחויבות היא שקובעת. לא זכויות הילד, אלא המחויבות של ההורים לחנך את הילדים.

הגישה היהודית עומדת על בסיס מצוות וחובות. היהודי מחויב לחיות בחברה, מחויב לפריה ורביה, ולכן מחויב לאישה. יש לו ילדים, יש לו מניין. לשבת על הר מבודד זה לא עניין יהודי".

הרב יגאל קמינצקי דיבר ביום העיון על שיח הזכויות והאחריות בפן הלאומי, וסקר את הנושא למוסר הלחימה.

"כל היחס לפרט נובע מהשאלה מה תפקידה של מדינת ישראל. בצד הפרטי כולם שווים, אך אם למדינה יש תפקיד בגאולת ישראל, המבט שונה. כיום התפיסה היא לסכן את חיילי צה"ל כדי לא לסכן אוכלוסייה אזרחית וזה נובע ממבט על הצד הפרטי", הסביר הרב קמינצקי.

"כאשר הלאום במרכז יש מסירות נפש עבור הלאום אבל אם המטרה היא הפרט אז אין סיבה להסתכן עבור הציבור. אותה גישה משליכה גם על סוגית המשפחה. אם המטרה היא הצרכים הפרטיים לא צריך משפחה".

הרב עזריאל אריאל דיבר על שיח הפרט והכלל בהקשר המשפחה. והדגיש כי "כאשר ישנה 'אהבה רומנטית' בה הפרט מחפש עונג רגשי ומוצא פרטנר שימלא לו את החוויה הזו, נישואין אינם מחזיקים מעמד כיון שכל השיח זה 'אני'. ברגע שהזוגיות היא רחבה יותר - מה טוב לנו, ויש מושג של אנחנו, אז זה לא שיח של זכויות אלא שיח של אחריות משותפת וזו התשתית לתפיסה חברתית אחרת".