ילדי תימן והסערה שלא הייתה

איך קורה ששר בכיר מודה שילדי תימן אכן נחטפו והתקשורת מפהקת? דעה

בועז העצני , כ"ח בתמוז תשע"ו

בועז העצני
בועז העצני
צילום: עצמי

התקשורת נוהגת לייצר "סערה" על כל מילה לא מדויקת שבאה מימין.

תוחלת החיים של ה"סערה" היא ימים של דיונים, תגובות, ביקורת וכו'. מהדורות חדשות דנות ב"סערה", בתגובות אליה, בתגובות פוליטיקאים, בפרשנויות, בביקורת מימין ובייחוד משמאל, וכך נקבע סדר היום הלאומי. הרב לוינשטיין, ינון מגל ועוד - תמיד ה"סערה" עוסקת בימין, והנושא הוא לרוב חסר משמעות.

אותו מנגנון, היעיל להבלטת נושא מסוים, יעיל לא פחות להשתקת פרשיות גדולות. למשל, האמירה השערורייתית של סגן הרמטכ"ל שהציב את ישראל בצד הנאצי של המשוואה המזרח-תיכונית, ועיקר דברי הרב לוינשטיין, אלו שנזנחו על ידי התקשורת – ההשתלטות של השמאל הקיצוני על מערכת החינוך הצה"לית, והניסיון הגס להשפיל ולסלק את הדתיים מהקצונה.

השיא הגיע השבוע. שערוריית השערוריות התפוצצה כמעט בחשאי. השר צחי הנגבי, שהיה מתואם לחלוטין עם ראש הממשלה, הודה בפה מלא כי במסגרת הפרשה המכונה "ילדי תימן", נגזלו במזיד מאות רבות של ילדים. אמר, והתקשורת פיהקה.

לאורך השנים נלחמה המדינה בחירוק שן בכל מי שניסה לטעון שהייתה תופעה של גניבת ילדים. שלוש ועדות חקירה הוקמו מאז שנות השישים, כולן הגיעו למסקנה שהדבר לא היה ולא נברא. כיצד הגיעו הוועדות למסקנה הזאת? את זה לא מגלים. הדיונים והעדויות חסויים לעוד עשרות שנים. מדוע? גם זה חסוי.

מי שהעז לחלוק על המסקנות הללו תואר כקונספירטור, כאדם שמאמין לסיפורי בדים. אדם מכובד לא העז לדבר ברצינות על הפרשה כאילו אכן קרתה, אחרת היה עלול לחולל סביבו "סערה". והנה מגיע שר בכיר והופך את הקערה על פיה, מודה בשם הממסד שגניבת הילדים אכן הייתה, שדווקא הקונספירטורים הם אלה שצדקו, בעוד שכל הממסד והתקשורת רימו וטשטשו את האמת הנוראה הזאת, שאינה ראויה ל"סערה".

ברור שה"סערות" אינן באמת מסעירות, כי ישנם נושאים רציניים שאינם מטופלים. מכאן שיש להן תפקיד אחר לגמרי מאשר סיקור תקשורתי. תפקידן הוא להשפיע על מהלכים. החלק הטפל בדברי הרב לוינשטיין הודגש כדי לטשטש את החלק העיקרי, אשר דן בחורבן החינוכי בצה"ל, וכן כדי לסמן את בוגרי מכינת עלי. העלילה וניפוח דברי הרב קרים נועדו למנוע את מינויו, או להפוך את מעמדו לנכה, אם ימונה. ניפוח דבריו של אראל סגל נגד סתיו שפיר נועד למנוע את צירופו לגל"צ, מהלך שנכשל. כך משמשת התקשורת כלי בידי השמאל לשלוט על מה שקורה במדינה. מכאן שהשתיקה התקשורתית בפרשת ילדי תימן מצביעה על חשש של השמאל מהפוטנציאל הנפיץ שיש לפרשה כלפיו.