רק מאבק המונים יציל את עמונה

ישראל הראל עונה על שאלת השבוע: מה צריך להיות הפתרון לבעיה המשפטית ביישוב עמונה?

נעמה בן-חיים , כ"ט בתמוז תשע"ו

ישראל הראל
ישראל הראל
צילום: מרים צחי

המאבק הממושך להצלת עמונה מדחפורי בג"ץ מציב אתגר מכריע בפני תנועת ההתנחלות:

עצירת שרשרת ההרס והעקירה שתחילתה בסיני והמשכה בגוש קטיף, מגרון והרס שכונות ובתים במקומות אחרים. לשם הצלת עמונה, היינו שימת קץ להמשך מסע העקירות, נדרש מאבק אמיתי; ומאבק שכזה אינו יכול להסתכם במודעות בעיתונות ובלחץ יחצ"ני על המערכת הפוליטית.

המאבק הגיע למדרגה שאסור להפסיד בו. מתנגדינו רואים בו יעד אסטרטגי. אכן, הפסד עלול לגרום לערעור משקלה הסגולי של תנועת ההתנחלות והמשך מגמת העקירה.

עד עתה המאבק היה בעיקרו משפטי ופוליטי. ציבור המתנחלים הגדול, מלבד גילויי סימפתיה, לא נקרא ליטול בו חלק. אם זו תהיה תמונת המצב גם לקראת בוא יום הדין של עמונה, גורלה נחרץ. אם, לעומת זאת, הציבור יתעורר וייצא בהמוניו לרחובות, המערכות הפוליטיות (וגם המערכת המשפטית היא, בסופו של דבר, פוליטית) ייאלצו לבטל את רוע הגזירה.

בעיקרה, עמונה כבר אינה סוגיה משפטית. ברגע שבג"ץ מכשיר פעם אחר פעם בנייה ערבית, במיוחד בדואית, על אדמה פרטית כמו גם על אדמת מדינה – ומנגד גוזר על עקירת יישובים יהודיים - גוף זה איבד את תוקפו המוסרי, בוודאי המשפטי. הממשלה, אם תהיה תחת לחץ הולם, יכולה להיאחז בדוגמאות אלה (שקיימות למכביר) ולמצוא דרכי מעקף להחלטת העקירה. החלטה נחרצת של הממשלה גם תרתיע את בג"ץ בעתיד. דבר זה ייעשה אך ורק אם ראש הממשלה ושר הביטחון – וגם אנשי הבית היהודי - יהיו בטוחים שקיום הממשלה תלוי במניעת העקירה מעמונה. חד וחלק.

אם אנחנו, המתיישבים, והחוגים הקרובים אלינו, לא נקרין נכונות למאבק עממי, המוני ואפקטיבי, ראשי המפלגות שתלויות בקולותינו ובקולות הציבור הלאומי הגדול יסתפקו בנוסחאות שונות כגון "העתקה" שעיקרן המתקת גלולת העקירה. גם מגרון – שהנהגת ההתיישבות לא גייסה תנועת המונים להצלתה - "רק" הועתקה והיום היא יישוב מתפורר.

בידינו הדבר.