סבל מקור ושמירות והוכר כנכה צה"ל

ועדת הערר קיבלה את תביעתו של חייל משוחרר שטען כי לקה בהפרעת OCD קשה המלווה בדיכאון וחרדה בעקבות תנאי שירותו.

שלמה פיוטרקובסקי , ג' באב תשע"ו

שמירות בקור. אילוסטרציה
שמירות בקור. אילוסטרציה
צילום: Matanya Tausig/Flash90

חייל משוחרר הוכר כנכה צה"ל למעלה מעשור וחצי לאחר שחרורו, זאת לאחר שלטענתו לקה בהפרעת OCD קשה המלווה בדיכאון וחרדה בעקבות תנאי שירותו.

הצעיר גוייס לצה"ל במרס 1997, ולאחר הטירונות נשלח לקורס אפסנאי טכני, שאותו סיים בהצלחה. בסיום הקורס שובץ לשרת בבסיס קלע ברמת הגולן.

בתצהיר שהגיש לקצין התגמולים, מתוארים האירועים שהובילו לטענתו להתפרצות מחלתו הנפשית: כשהגיע לשרת ברמת הגולן שובץ לשמירות רבות לבדו. תחילה בבונקר, ולאחר שהתלונן על פחדים ועל קור עז ובלתי נסבל – שובץ לשמירות בתוך משאית, שבה ישב שעות ארוכות ללא תנועה.

משהועבר לשמור במשאית, חש קושי לשמור על עירנות במשך שעות ארוכות ללא תנועה, והיו פעמים שנרדם בשמירה. המפקדים נהגו לבדוק את עירנותו בשמירות, בכך שהיו זורקים לעבר העמדה אבנים – דבר שהוסיף מאד על פחדיו. משנתפס ישן בשמירה, איים עליו מפקדו כי ירתק אותו למשך חודש ימים ואפילו יכניסו לכלא, איומים שהגבירו את חרדותיו.

בתצהיר ציין הצעיר כי לא התחבר לחיילים אחרים בבסיס, שכינו אותו בשמות גנאי, נידו אותו, הרחיקו אותו, ושיבצו אותו לשמירות הקשות והארוכות ביותר. נוסף לתנאים הקשים ולנידוי החברתי, סבל הצעיר מהתעמרות גם מצד מפקדיו, שכאמור בדקו אותו ללא הרף, ועל כל טעות קטנה, כך נטען, זכה להצקות ולהשפלות בפני החיילים האחרים.

"המערער פיתח מחשבות טורדניות שעסקו בדרך לשיפור הזיכרון, והעסיק את עצמו כל הזמן בשאלה אם יזכור את כל מה שמפקדו דרש ממנו לעשות", טען עו"ד יואב אלמגור שייצג את הצעיר בועדת הערר. "למרות זאת לא פנה מיוזמתו לקב"ן, ומפקדיו התעלמו ממצבו הנפשי הירוד ומהנידוי החברתי, והמשיכו ביחסם הדרשני כלפיו".

לאחר שמשפחתו נוכחה במצבו הנפשי הירוד הוא הופנה באופן פרטי לפסיכולוג קליני. קביעת הפסיכולוג הובילה לשחרורו, לאחר תהליך מהשירות הצבאי – בפרופיל 21.

חרף התצהירים אותם הגיש הצעיר לחיזוק טענתו, דחתה הועדה הרפואית בקצין התגמולים את בקשתו להכיר בו כנכה צה"ל, ובצר לו, הוא פנה לעזרתו של עורך הדין אשר הגיש בשמו ערר לועדת הערר על החלטת קצין התגמולים במשרד הביטחון.

לערר צורפו מסמכים רפואיים, בהם מסמך שנערך על ידי הפסיכולוג הקליני שבדק אותו ב-1998. במסמך ציין הפסיכולוג כי הצעיר נוטה להסתגר ומסרב לדבר עם חבריו, וזאת כבר לאורך חודשים. כמו כן ציין הפסיכולוג כי הצעיר מרבה לשוחח עם הוריו תוך התעמקות בבעיות טריוויאליות וניסיון לפתור בעיות פשוטות, ונראה כי הדבר אינו בשליטתו.

הפסיכולוג אבחן את הצעיר כסובל מהפרעה כפייתית OCD עם דיכאון, והפנה להעמקת הבירור אצל פסיכיאטר צבאי – שהפנה אותו לועדה פסיכיאטרית חיילית.

מסקנת הוועדה הפסיכיאטרית היתה שיש לשחרר את הצעיר משירות על רקע אבחנה ודאית של OCD, ומאז הוא מטופל במרפאה הפסיכיאטרית בבית החולים תל השומר.

לערר צורפה חוות דעתו של הפסיכיאטר פרופ' עמיחי לוי, אשר אבחן את הצעיר כלוקה במחלה סכיזו-אובססיבית, שהיא צורה של סכיזופרניה. פרופ' לוי קבע כי החייל התקשה בשירות הצבאי, ואת קשייו יש לראות כגורם לפרוץ המחלה תוך כדי השירות הצבאי ובעטיו. לדבריו, השירות המרוחק מהבית בניגוד לרצונו, בדידותו, השמירות הרבות, איומי מפקדיו והנידוי החברתי – מהווים שירות בתנאי לחץ קשים אשר גרמו לפרוץ מחלתו.

"בתנאים של חיי האזרחות המערער השכיל להתמודד עם לחצים, אף שכנראה סבל מחרדת מבחנים ומקושי בשינון החומר כבר לפני הגיוס", קבע פרופ' לוי. "אך בתנאים הבלתי גמישים של הצבא הלחצים הכריעו אותו, ומחלתו הנפשית התפרצה".

לדבריו, אילו אותר וטופל בזמן וכראוי, כולל הקלת הדרישות כלפיו, יתכן שמחלתו לא היתה פורצת כלל – או שהיתה מתפתחת בצורה קלה יותר. לאור זאת, סבור פרופ' לוי כי יש קשר סיבתי בין התפתחות המחלה של המערער לבין שירותו הצבאי, וזאת לאור רגישותו המיוחדת.

"אין מחלקת לגבי מחלתו הנפשית ולגבי כך שלא התפרצה טרם השירות"

"אין מחלוקת בין הצדדים לגבי מהות ההפרעה הנפשית שממנה סובל המערער", קבעו ראש הרכב ועדת הערר השופטת בדימוס זהבה אגי ועו"ד צפורת בלאושטיין, חברת הוועדה, "נראה כי אין גם מחלוקת כי מחלתו של המערער לא התפרצה טרם שירותו הצבאי".

המחלוקת המרכזית בין הצדדים, קבעו יו"ר וחברת הוועדה, עוסקת בשאלה האם מחלתו של הצעיר פרצה בעקבות תנאי השירות הצבאי. זאת, פסקו, יש לבחון במבחן הקשר הסיבתי-עובדתי, המתבסס על חוות דעת רפואית, ובמבחן הסיבתי-משפטי, המבוסס על שיקולי מדיניות ושיקולים ערכיים.

הועדה ציינה כי המערער לא הוכיח שבמהלך שירותו זכה ליחס מפלה ומשפיל מצד מפקדיו, אולם פסקו כי הן מוצאות לנכון להאמין למערער, שחווה סבל קשה בשמירות.

"בשאלת הקשר הסיבתי-עובדתי, המומחים מסכימים ביניהם כי אירועי לחץ חריגים עלולים לגרום להתפרצות מחלה נפשית, ובכך מתקיים היסוד העובדתי-רפואי בשאלת הקשר הסיבתי", פסקו יו"ר וחברת הוועדה.

"נדמה שאין מחלוקת כי המערער – בשל רגישותו המיוחדת לקור – חווה את השמירות בבסיס ברמת הגולן באופן קשה ומלחיץ ביותר", המשיכו יו"ר וחברת הוועדה. "על רקע חולשותיו ורגישיותיו לא הצליח המערער להתמודד עם אותם תנאים, שגרמו לו להתעסקות אובססיבית עם תנאי הקור והשמירות, ולהופעת ההפרעה הנפשית".

לאור כל זאת, קבעה וועדת הערר כי יש לקבל את ערעורו של הצעיר, ולהכיר בו כנכה צה"ל. בנוסף, הוטל על קצין התגמולים לשאת בהוצאות המשפט של הצעיר, בסך 7,000 שקלים.