מהי משמעת וכיצד בונים אותה? – חלק א'

אין מתכון בטוח לחינוך, אבל נראה שיש הסכמה באשר לצורך במשמעת ובעיקר משמעת עצמית, אז איך מגיעים למשמעת ומהי בכלל משמעת?

צביקה מור , ד' באב תשע"ו

סדרת חינוך
סדרת חינוך
צילום: צביקה מור

משאלת הלב של כל הורים בקשר לילדיו היא שימשיכו את דרכם וידבקו בערכים של הבית. עם הזמן מגלים הורים רבים כי הפער בין הרצוי למצוי רק הולך וגדל ואז ניתן לשמוע מהם אמירות בסגנון "לא נורא, העיקר שיהיה בן אדם".

עוד לא נולד האדם שיחזיק את המתכון המנצח לחינוך מוצלח. העובדה הזו מחייבת אותנו, הורים ומורים, לבנות חינוך ולהיבנות בעצמנו ממנו. החובה הזו היא הזכות הגדולה של לקחת חלק בעיצוב אדם, כשהמטרה היא לעבור את התהליכים החינוכיים עם הילד או החניך תוך חשיבה בלתי פוסקת וחיפוש מתמיד אחר פתרונות והתאמתם לשטח. החתירה לחינוך הילד על פי דרכו, עושה אותנו, ההורים, הורים טובים, חכמים וגמישים יותר.

אז מתכון בטוח אין, ובכל זאת, ישנם מרכיבים שאין חולק על חשיבותם בחינוך הילד. המשמעת היא אחד מהם ללא ספק. במהלך עבודתי עם ילדים, נערים והוריהם, אני נתקל בעולם עשיר של כישרונות, יכולות וחוזקות. במקרים רבים, הפערים בין היכולת לביצוע, בין מה שטמון ובין מה שמופיע בחיים כל כך גדול והכאב עצום.

לפעמים, הסיבה לפער נעוצה בחוסר הזדמנות לפתח את הכישרונות. יש לילד כישרון ציור אדיר, אך אין להוריו יכולת לשלוח אותו למקום שידע מה לעשות עם הכישרון הפנטסטי. דוגמה פשוטה ומוכרת מאד ניתן להביא דווקא מהווי בית הספר, מאותו ילד מוכשר שמוריו לא נרמזים מאיתותיו הרבים לשעמום בלתי נסבל בכיתה, ולא מאתגרים אותו.

ולפעמים, ואולי ברוב הפעמים, זה פשוט לא קורה כי חסרה משמעת עצמית. בשביל לפתח כישרון או כל דבר אחר צריך משמעת עצמית. אי אפשר לנקות את הבית או להכין ארוחת ערב ללא משמעת עצמית, לא ניתן לפתוח עסק ללא משמעת עצמית וגם לא ניתן לגדל ילד בריא ללא משמעת.

אז מהי באמת משמעת? האם היא נולדה בצבא? למה המילה "משמעת" גורמת לכל תלמיד בריא תחושה לא נעימה? למה קשה כל כך להורים, במיוחד בדורנו, למשמע את הילדים והתלמידים? כיצד אנחנו, כהורים, הורסים במו ידינו את המשמעת והסמכות שלנו בבית? וכיצד התרבות מסביב מפריעה לנו לבנות משמעת בבית?

נעסוק הפעם בשאלה "מהי משמעת".

משמעת פירושה, הבנה שיש מישהו מעלי. יש סמכות. יש לי מחויבות כלפי גורם גבוה יותר, ולכן עלי לבצע. נקודה. זו תפיסת עולם שצריכה להיות לכל אדם באשר הוא. ילד נולד להורים. הם הסמכות שלו וזה ברור לו באופן טבעי ללא כל הסברים. בעומק העניין, גם המרידה שלו בשלביה השונים, נועדה לחזק אצלו את הביטחון שיש מישהו מעליו.

בצבא למשל, המשמעת עומדת ביסוד הכל, שהרי ללא היררכיה ברורה הצבא לא יוכל להתקיים אפילו שעה אחת. הטירונות כולה מכוונת להטמיע בחייל את העובדה שהוא רק חייל פשוט ומעליו יש מפקד שמחליט עבורו הכל. המטרה היא שהחייל יעשה כי המפקד אמר, ללא כל נימוקים ושכנועים. עם הזמן תגיע "שבירת הדיסטנס" בין המפקד לפקודיו אך המשמעת תישאר. בהמשך נראה כי המשמעת בצבא שונה בתכלית מהמשמעת שאנו רוצים להקנות לילדינו.

מדוע הקניית המשמעת היא אחד התפקידים החשובים בהורות אם לא הגדול שבהם?

בעומק העניין, מטרת המשמעת היא להטמיע בילד את הכניעה לדעת, לשכל ולהיגיון. חז"ל אמרו לנו במסכת אבות "עשה לך רב" (הביטוי מופיע פעמיים בפרק א, פעם במשנתו של רבי יהושע בן פרחיה, ובסוף הפרק במשנת רבן גמליאל), ולפי הפירוש המיוחס לרש"י הכוונה: "שלא תהא אתה למד לעצמך מסברא אלא מן הרב ומן השמועה". לפי פירוש זה, הרב הוא מי שהוא יותר ממך בדעת, הסברא שלו חזקה משלך. לכן, בחן את סברתך לאור סברתו של החכם ממך. "השמועה" היא מסורת הדורות שהיא ודאי דעת עליונה יותר מלכל אדם פרטי. כלומר, על כל אדם למצוא לו "דעת" עליונה משלו ולקבל את סמכותה.

בתהליך גידולו וחינוכו של האדם, תחילה ההורים הם ה"דעת", אחר כך זו הגננת והמורה בבית הספר וכן הלאה. תפקידנו כהורים וכמורים, להרגיל את הילד להכניע את האימפולסיביות והדמיון בפני השכל וההיגיון.

זו "מידת הזהירות" בה פותח הרמח"ל את המסילה שלו שעניינה לחיות לאור חשיבה. וזו לשונו: "הנה עניין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובענייניו. כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו הטובים הם אם לא...". במהלך הפרק מביא הרמח"ל דוגמאות מסוחרים ויהלומנים להדגיש כי הזהירות נדרשת בכל פן בחיים, ולא רק בקיום מצוות. הזהירות היא מידה ותכונה בנפש וככזו, עליה להקיף את כל חיי האדם. לשם מכוונת הקניית המשמעת לילד.

בפינתנו הבאה נראה כיצד מקנים את המשמעת וכיצד שוחקים את הנטייה הטבעית של הילד לקבל מרות.