קצב לא מסוכן לציבור

קצב על סף זקנה. כוחו תש. הוא נשוי ומוקף במשפחה תומכת, הוא לא יארוב בין השיחים כדי להתנפל על עוברות אורח, כתב ירון לונדון

עוזי ברוך , ד' באב תשע"ו

ירון לונדון
ירון לונדון
צילום: פלאש 90

העיתונאי הבכיר ירון לונדון מביע תמיכה בשחרורו של הנשיא לשעבר משה קצב מהכלא ומותח ביקורת על וועדת השחרורים של השב"ס.

בעיתון ידיעות אחרונות כתב לונדון "נחת השליש שניתנה לאתי אלון ונמנעה ממשה קצב מזמינה מחשבות על החוק והמוסד המופקד על יישומו. דומה שוועדת השחרורים של השב"ס הפקיעה לעצמה מעמד של ערכאת שיפוט, שהשפעתה על כובד עונשו של עבריין מתקרב לזה של בתי המשפט".

"מתן תקווה כי יקוזז שליש מתקופת המאסר אינו אלא תכסיס שתכליתו למשטר את התנהגותם של הכלואים ולהקל על הסוהרים. זה הגזר שמחלקים המאלפים לבעלי החיים האנושיים תמורת ציות. לשחרור המוקדם נוספה התניה הגיונית הנתונה לשיקול דעתה של הוועדה: בהנחה יזכה רק אסיר שרבים הסיכויים כי לא יחזור לסורו ויסכן את הציבור", כתב לונדון.

"סיכויי המעידה של אסירים המטופלים בידי הרשות לשיקום האסיר קטנים במידת מה מסיכוייהם של מי שאינם מטופלים על ידה, אבל בגלל היעדר אמצעים מטפלת הרשות רק בשליש מהאסירים המשוחררים. אסירים ערבים, כמחצית מהכלואים, כמעט שאינם מטופלים, ולמרות זאת שיעור הערבים השבים לכלא אינו עולה על שיעור האחרים. הנתון הזה מעלה חשד לגבי חשיבות ההשקעה בשיקום ממוסד. מצער להיווכח בכך שגורמים שאינם בשליטתנו שוקלים יותר בחישוב סיכוייו של אסיר לשוב לסורו.

לשון החוק, הנוהג שהשתרש והנתונים הסטטיסטיים אינם מתיישבים עם הנימוק שניתן לדחיית פנייתו של משה קצב. בהשיבה את פניו ריקם אמרה הוועדה (בקירוב נוסח) כי 'אף שניכרים אצלו ניצנים ראשונים של הכרה בחומרת מעשיו, לא הושלם התהליך והוא נזקק עדיין לחידוד והעמקה של עניין זה'. שינוי ההכרה בעידודה של סחיטה אינו מבטיח כנות. איני יכול להשתחרר מההרגשה כי חברי הוועדה השתכרו מהכוח שניתן בידיהם.

כאמור, אמורה הוועדה להחליט אם האסיר המשוחרר מסוכן לסביבתו, ותו לא. ההחלטה קלה: קצב הוא איש על סף זקנה. כוחו תש. הוא נשוי ומוקף במשפחה תומכת. הוא ריצה תקופת מאסר ארוכה ולא יתרועע עם עבריינים. הוא השתמש בכוח השררה כדי לספק את יצריו והשררה נלקחה ממנו לעד. סטיותיו נחשפו, ושום אישה לא תיפול ברשתו. הוא לא יארוב בין השיחים כדי להתנפל על עוברות אורח", כתב העיתונאי הבכיר.

"קצב אינו זקוק למסלול השיקום שהתוותה לו הוועדה מפני שהתווים המגונים באישיותו לא ישתנו בעקבות לימוד תורה בבית מדרש, בהשתתפות בקבוצה טיפולית ובטיפול פרטני. רק נדירות משתנה אדם בגילו, וגם אם באורח פלא יבקע משה קצב חדש מתוך הישן, אין לכך כל חשיבות עבורנו. החברה פטורה מלנסות לעצבו מחדש".