בשבע מהדורה דיגיטלית

האתגר הבא

המבחן הסמוי אך הגדול של השרה שקד: מינוי המשנים ליועץ המשפטי לממשלה - המושכים האמיתיים בחוטים במדינה

יאיר שפירא , ז' באב תשע"ו

הפרקליטות והמשטרה איבדו את חומרי החקירה. ההרס האלים בעמונה לפני כעשור
הפרקליטות והמשטרה איבדו את חומרי החקירה. ההרס האלים בעמונה לפני כעשור
צילום ארכיון: פייר תורג'מן, פלאש 90

האתגר הגדול הבא של שרת המשפטים הוא כמעט סמוי מהעין, אך חשיבותו אינה נופלת בהרבה מהמשימה שנטלה על עצמה בקול תרועה רמה: הושבת שופטים שמרנים בבית המשפט העליון.

בעוד כשבוע יחלו שתי ועדות איתור במשימת איוש תפקידי שניים מתוך חמשת המשנים ליועץ המשפטי לממשלה. עוצמתו של מוסד הייעוץ המשפטי נסקה בשנים האחרונות באופן שנטל במידה רבה את המשילות מידי נבחרי הציבור ואפילו מידי הפקידות הממשלתית, והעניק אותה לחוג מצומצם של כמה עשרות יועצים משפטיים. והאחרונים מנקזים כל החלטה משמעותית אל משרד היועץ המשפטי לממשלה.

מידת ההשפעה של היועץ המשפטי עצמו משתנה על פי אישיותו: מזוז היה דומיננטי, וינשטיין חלש, ומנדלבליט - ימים יגידו. אבל השפעתם של המשנים אינה מוטלת בספק. מדובר בחבורה של חמישה פקידים שבמידה רבה המילה האחרונה בכל נושא רגיש היא כמעט תמיד המילה שלהם. השפעתם על הציבוריות הישראלית היום אינה נופלת במאומה מזו של שופטי בית המשפט העליון האקטיביסטי בראשות אהרון ברק.

המסלול הציבורי שעושים כמעט כל המשנים ליועץ הוא זהה: כמעט כולם מגיעים מקרב בכירי פרקליטות המדינה, רובם אחרי קריירה רבת שנים במחלקת הבג"צים. מיעוטם, כמו למשל המשנה לעניינים פלילים עו"ד רז ניזרי או המשנה לעניינים אזרחיים עו"ד ארז קמיניץ, מגיעים אחרי קריירה רבת שנים במשרד היועץ עצמו. בעוד המכרזים למשרות בכירות בפרקליטות המדינה - כמו למשל לתפקידי המשנים לפרקליט המדינה - פתוחים רק לעורכי דין מפרקליטות המדינה, הרי שהמשרות במשרד היועץ המשפטי לממשלה פתוחות לכאורה לכל משפטן, ובפרט למשפטנים משירות המדינה. אלא שכאמור, בפועל גם שם משרד המשפטים מקפיד שלא להזריק דם חדש, כזה שלא אולף בשורות המערכת במשך שנים רבות.

האם תצליח איילת שקד ליצור תקדים מרענן, ולאייש את המשרות החשובות במינויים מפתיעים מבחוץ?

בחזרה לעמונה

אחרי כל הספינים, ההודעות לתקשורת, הרמזים וההצהרות, עמונה ככל הנראה תפונה ותקום על גבעה סמוכה. זה יעלה בבריאותם הנפשית של כמה תושבים, בתיקים פליליים לכמה צעירים, בקריירה של שוטר או שניים ובכמה מיליונים למדינת ישראל. אבל במציאות המשפטית, התקשורתית והפוליטית המעוותת שלנו, זהו מחיר שנחשב לנסבל. בנט ושקד יודעים שזה לא מה שיבריח מהם את המצביעים. נתניהו יודע שבנט ושקד יישארו בממשלה. ואנשי הייעוץ המשפטי של הממשלה ושל משרד הביטחון, שרקחו את הפלונטר הבלתי ניתן להתרה, מניחים שהעניין שוב יעבור מבלי שייגבה מהם כל מחיר.

סיבוב ההרס הראשון בעמונה התרחש לפני עשר שנים. אז התגייסה התביעה הכללית להגשת כתבי אישום נגד צעירים שהשתתפו בעימות הגדול, בניסיון למנוע את ההרס. הסנגוריה הציבורית, שהתגייסה מנגד כדי להגן על רבים מהצעירים, דרשה מיד עם פתיחת ההליכים, באמצעות עו"ד אלי פוקסברומר, כי הפרקליטות תעביר אליה את מלוא החומר שמתעד את העימות האלים, אשר מצוי בידי המשטרה.

הפרקליטות סירבה למסור את החומר, והדיון בעניין הגיע לשולחנו של שופט בית המשפט המחוזי בירושלים עודד שחם. באולמו של השופט הוסכם על היקף החומר שתעביר התביעה לידי סנגוריהם של הצעירים. חצי שנה חלפה, והסנגוריה הציבורית הודיעה לשופט כי הפרקליטות העבירה רק חלק קטן מהחומר. הפרקליטות והמשטרה הודיעו מצדן כי כל החומרים שאותרו נמסרו, ושרוב חומרי התיעוד והחקירה פשוט אבדו. השופט שחם הורה לפרקליטות להעביר לידי הסנגורים תיעוד חתום בידי חוקרים של פעולות החקירה שנעשו כדי לאתר את החומר האבוד. שלוש וחצי שנים עברו, אך הפרקליטות והמשטרה לא מילאו את צו השופט.

כעבור כמה חודשים התקבלה החלטה ראשונה של בית משפט השלום בירושלים למחוק כתב אישום נגד שני צעירים בשל אי העברת החומר. התביעה ערערה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי הורה לבית משפט השלום להעניק לפרקליטות זמן נוסף לאתר את החומר. בית משפט השלום המתין עוד שנה, וכשחומר החקירה לא הגיע - מחק את כתב האישום. בחודשים הבאים הצליח עו"ד פוקסברומר להוביל את הסנגוריה הציבורית להישג מרשים: כמעט כל כתבי האישום נגד המפגינים הצעירים התאדו.

החומר שהפרקליטות והמשטרה הצליחו שלא למצוא במשך שנים נגע ל‑143 תלונות נגד שוטרים מתוך 150 שהוגשו למחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). צילומי המזל"ט המשטרתי שתיעד את האירועים נעלמו כלא היו. כך גם עלה בגורלם של התדריכים שנמסרו לכוחות לפני תחילת הפשיטה המשטרתית האלימה. המשטרה טענה כי הקלטות שתיעדו את רשתות הקשר באירוע מוחזרו במרכז הקשר של המשטרה מטעמי חיסכון, ולכן לא התאפשר לה לספק את החומר. בקשת הסנגוריה לבדוק מה עלה בגורל העתקי ההקלטות בתיקי התחקיר של מבצע הפינוי לא נענתה מעולם. משרד היועץ המשפטי לממשלה, זה שהחוק הפקיד על פיקוח על פרקליטות המדינה, מעולם לא נכנס לעובי הקורה. על הכשל המוסרי והמקצועי של פרשת עמונה הראשונה, רשויות האכיפה מעולם לא נדרשו לשלם מחיר.

בשבועות האחרונים העז עו"ד פוקסברומר והגיש את מועמדותו לוועדות האיתור אשר מסננות את המועמדויות למשנים החדשים ליועץ המשפטי לממשלה. מינויו של איש הסנגוריה הציבורית לתפקיד משנה ליועמ"ש יכול להיות מסר חשוב של שקד למערכת. מינוי הסנגור שחילץ את צעירי עמונה מכתבי אישום יכול להיחשב לצדק פואטי.

גבעת שמואל המעורבת

עתירה מנהלית היא הליך דומה מאוד לעתירה לבג"ץ, אלא שהנושאים הם בדרך כלל מקומיים יותר, עקרוניים פחות, ונידונים בפני שופט יחיד בבית משפט מחוזי. הבעייתיות שבעתירות המנהליות, בדומה לאחיותיהן הבכירות יותר המוגשות לבג"ץ, היא כי הצדק שמבוקש בהן מוכרע לא פעם על פי השקפת עולמו האידאולוגית של השופט. בבג"ץ לכל הפחות מדובר בשלושה, ובשנים האחרונות יכולים השלושה להחזיק בהשקפות פוליטיות שונות. העתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז, כמעט הוכרעה על פי טעמה האידיאולוגי של השופטת ורדה מרוז.

בגבעת שמואל מתגוררים כ‑25 אלף תושבים. על פי נתוני העירייה, כשבעים אחוזים מהם דתיים. מדיניות העירייה בשנים האחרונות, לטוב ולמוטב, היא לנסות ולשמר את האוכלוסייה החילונית בעיר. בשנת הלימודים שעברה פתחה העירייה גן ילדים המשתייך לרשת החינוכית של 'קשת' - זרם אופנתי שמציע מסגרות שבהן לומדים יחדיו ילדים מבתים דתיים ומבתים חילוניים. ההרשמה לגן הייתה מוצלחת, וכללה משפחות מהעיר ומהערים הסמוכות לה שהתעניינו במסגרת המעורבת. באמצע השנה, מעודד מההצלחה, הכריז ראש העירייה כי הגן יפעל גם בשנה הבאה, ואפילו הצהיר כי הוא שוקל להרחיב את המסגרת אל עבר שנות בית הספר.

אלא שעד מהרה התברר כי לא כל מה שאופנתי בירושלים ישים גם בעיר קטנה כמו גבעת שמואל. המשוואה שהתגלתה לפרנסי העיר הייתה פשוטה: פתיחת הגן המעורב תאלץ אותם לסגור גן חילוני אחד, והצמחת המסגרת של 'קשת' לגילאי בית הספר תפגע קשות בבית הספר היסודי הממלכתי היחיד שפועל בעיר. החשש היה כי החלשת המוסדות החילוניים תביא לנטישה של האוכלוסייה החילונית - וכל זאת בשל מסגרת שחלק מהנרשמים אליה מגיעים בכלל מחוץ לעיר. במועצת העיר התגבשה קואליציה רחבה, דתית וחילונית, נגד המשך פעילות 'קשת' במקום. באדר האחרון, חודש לאחר פתיחת הרישום לגן, הודיעה העירייה כי המסגרת לא תמשיך לפעול. קבוצת הורים שרשמו את ילדיהם לגן ניסתה לשנות את ההחלטה. לפני כחודש, לאחר שהתברר כי ההחלטה סופית, עתרו לבית המשפט.

השופטת מרוז דחתה את העתירה בשל שיהוי. העתירה הוגשה ארבעה חודשים לאחר ההחלטה, וחודש לפני פתיחת שנת הלימודים. אך עקרונית הכריעה השופטת כי דין העתירה היה להתקבל. למרות שנימוקי העירייה היו פשוטים וברורים, היא קבעה כי אין בהם די כדי לסגור פרויקט שעל פי המשתמע מפסק הדין נגע מאוד ללבה. "ייחודו של הגן מלמד על ייחודם של ההורים שבחרו לשלוח אליו את ילדיהם. הם מאמינים בדרכו החינוכית בבחינת 'אג'נדה' אשר למענה הם נאבקים ומבקשים להנחיל לילדיהם חינוך משותף... תוך חשיפת הילדים לחיי ה'אחר' ומתן כבוד ל'שונה' וכדומה", כתבה השופטת, והוסיפה: "אין מדובר ב'גחמה', אף לא בנימוקים של נוחות. זוהי אידיאולוגיה, רעיון".