בשבע מהדורה דיגיטלית

פרדוקס בשבת

מדוע דווקא בשנים שבהן הציבור הדתי מתחזק, השבת הציבורית נרמסת? לאנשי פורום חותם יש תשובה מפתיעה

שלמה פיוטרקובסקי , ז' באב תשע"ו

כוחות השוק קובעים. חנות של רשת AM:PM
כוחות השוק קובעים. חנות של רשת AM:PM
צילום: מנדי הכטמן, פלאש 90

אחד הפרדוקסים המלווים את חיינו כבר עשרות שנים הוא פרדוקס השבת.

דווקא בשנים שבהן הציבור הדתי גדול יותר וכוחו הפוליטי חזק יותר, השבת נרמסת בראש כל חוצות וכמעט שאין פוצה פה ומצפצף. נתונים שאסף המכון הישראלי לדמוקרטיה ופורסמו בשנת 2010, מלמדים שכ‑20 אחוזים מהשכירים במשק עובדים בשבת, ו‑27 אחוזים מכלל שטחי המסחר בישראל פועלים בשבת. כ‑600 אלף אלף ישראלים יוצאים לקניות ובילוי בשבת. אלו כאמור נתוני 2010, ומי שעיניו בראשו מבין בוודאי שהנתונים לא הפכו מאז לנמוכים יותר. בחשבון השנתי, לקוחות השבת משאירים על הדלפקים כמה מיליארדים של שקלים חדשים רק מקניות וצרכנות ביום הקדוש.

למה זה קורה? בפורום חותם סבורים, והם לא לבד בהערכה הזאת, שמה שמניע את השחיקה במעמדה של השבת הם כוחות השוק. למעשה, התהליך הכלכלי המשמעותי ביותר שהתרחש בעשורים האחרונים במקביל להתחזקות הציבור הדתי הוא ליברליזציה של הכלכלה, וממילא עליית כוחו של השוק החופשי. כוחות השוק הם אלו שהופכים את יום השבת ליום עבודה, לא המערכת הפוליטית.

אם הולכים עם התובנה הזאת, המסקנה פשוטה: אין טעם להמשיך למקד את כל מאמצי חיזוק מעמד השבת במישור הפוליטי. הדרך שבה צריך ללכת היא באמצעות מנגנוני השוק. בחותם ניסחו את החזון כך: "להשפיע על שמירת השבת במרחב הציבורי על ידי שינוי הגישה של החברות המובילות הנסחרות בבורסה, שיתחשבו בכדאיות התדמיתית והכלכלית בשמירת השבת בישראל".

הבטן הרכה של החברות הגדולות במשק, החברות הבורסאיות, היא נושא גיוס הכספים וערך המניות, ולכן תוכנית הפעולה שגיבשו בחותם מכוונת בעיקר למקום הזה. כיום קיימים עשרות מסלולי השקעה "כשרים" בקרנות נאמנות, השתלמות, פנסיה וקופות גמל. אולם סקירה שערך מכון כת"ר לכלכלה על פי התורה, החבר בפורום חותם, מעלה שהמסלולים הקיימים כיום פועלים בעיקר לשמור על החוסך מפני בעיות של ריבית ללא היתר עסקא וכדומה. התחום של שמירת שבת בא לידי ביטוי בעיקר במציאת "כלים הלכתיים" שיפתרו את בעייתו של החוסך. אין כיום בנמצא מסלולים שמתחשבים באופן משמעותי במידת שמירת השבת של החברות שהן יעד ההשקעה של הגופים המוסדיים המפוקחים.

במכון ובפורום מאמינים שבאמצעות הגברת המודעות לחשיבות שמירת השבת בהשקעות ובחיסכון בקרב המשקיעים הדתיים ניתן יהיה לעשות שינוי. לדעתם, יצירת תודעה בקרב חברות ההשקעות על מנת שאלו יבנו ויפעילו מסלולי השקעה שומרי שבת אטרקטיביים היא מטרה אפשרית. המחשבה היא פשוטה: חברות שיבקשו להיות יעד להשקעותיו של המשקיע הדתי יעדיפו לשמור שבת. עם זאת, במכון ובפורום מודעים גם לבעיות שבמסלולי ההשקעה הכשרים הקיימים. למרבה הצער, כיום המענה במסלולים המפוקחים עדיין איננו אטרקטיבי במידה זהה למענה במסלולים הרגילים. להערכתם, העלאת המודעות לנושא זה בציבור, שתגדיל את הביקוש להשקעה במסלולים הללו, תיתן את המענה גם לבעיה זו.

משבר חדש בקיבוצים

הקיבוצניקים מודאגים מאוד. משרד האוצר מבקש לעשות שינוי מוחלט בצורה שבה מס הכנסה והביטוח הלאומי מתייחסים לחברי הקיבוצים המתחדשים, והשינוי עלול לפגוע בהם בצורה קשה. כדי להבין את הבעיה, צריך לחזור שלושים ומשהו שנה אחורה, למשבר הגדול שעברו הקיבוצים בישראל. עד אז היו הקיבוצים יחידה כלכלית אחת שבה הכנסות הקיבוץ כולו נכנסו לקופה אחת שסיפקה את כל צורכי החברים. לחברי הקיבוץ לא היה כל רכוש פרטי, וכל הנכסים היו שייכים לקיבוץ. ההסדר הזה התחיל להתמוטט מסיבות שונות בראשית שנות השמונים, ולמעשה לא התאושש מאז. בעקבות משבר החובות ומשבר דמוגרפי מקביל שעברו הקיבוצים, נוצר בתנועה הקיבוצית מודל חדש, המכונה "הקיבוץ המתחדש".

על פי המודל, חברי הקיבוץ אמנם נשארים חברים בקופה שמכונה "קיבוץ", אך חלקם בהכנסותיו של הקיבוץ נקבע לפי תרומתם לקופת הקיבוץ. חבר שמכניס לקיבוץ הרבה, יקבל הרבה; וחבר שמכניס מעט, יקבל מעט. השירותים שנתן בעבר הקיבוץ לחבריו (חדר אוכל, מכבסה וכדומה) בוטלו, והקיבוץ מעסיק את חבריו רק בענפים יצרניים. גם החברים שמועסקים על ידי הקיבוץ וגם אלו שעובדים מחוצה לו, מכניסים את שכרם לקופת הקיבוץ. אולם בניגוד לעבר שבו כל אחד קיבל לפי צרכיו, כיום מקבל כל אחד את מרבית שכרו בחזרה, בניכוי "מס" שגובה הקיבוץ לצורך הבטחת רמת חיים סבירה לכל חבריו, ובתוכם גם כאלו שאינם מסוגלים כבר לעבוד.

עד היום מוסו כל הקיבוצים, הן השיתופיים (הפועלים עד היום במודל דומה למודל הקלאסי) והן המתחדשים, כיחידה אחת. כעת מבקש משרד האוצר ליצור שינוי ולמסות את חברי הקיבוצים המתחדשים במיסוי אישי, כמו כל אזרח במדינה. באוצר מעוניינים גם שחברי הקיבוצים ישלמו ביטוח לאומי ככל אזרח. המשמעות היא שחברי הקיבוצים, במיוחד המבוססים יותר ביניהם, ישלמו יותר מס מזה שהם משלמים היום.

בקיבוצים מתנגדים לשינוי, ובעיקר מתנגדים לחקיקתו כחלק מחוק ההסדרים. בקיבוצים מסבירים כי השותפות בין כל חברי הקיבוץ, גם בקיבוץ המתחדש, אינה רק עניין הצהרתי אלא עניין מחייב, גם חוקית. מי שדואג לחוליות החלשות בקיבוץ הם חברי הקיבוץ ולא המדינה. כך למשל, חבר קיבוץ אינו זכאי להבטחת הכנסה לקשישים. השותפות הזאת היא גם הסיבה שבעטיה גם היום אנשים לא נוהרים בהמוניהם להפוך לחברי קיבוץ, גם בקיבוצים מתחדשים. בתנועה הקיבוצית מדגישים כי הם אינם מתנגדים באופן קטגורי לכל שינוי. לדבריהם, אפשר לעשות שינוי אבל הוא צריך להיות מלווה בשינוי משפטי של כלל מערכת היחסים שבין הקיבוץ לבין חבריו בקיבוץ המתחדש. לצורך כך נדרש מהלך כולל ואי אפשר להפריד רק את היבט המיסוי ולחוקק אותו בחקיקת בזק דרך חוק ההסדרים.