בשבע מהדורה דיגיטלית

לא רק הליכוד יכול

גם אם בנט יקפיד על שלום בית קואליציוני, נתניהו ימשיך לראות בבית היהודי איום.

עמיאל אונגר , ז' באב תשע"ו

המנהיג הבא של הליכוד? ניר ברקת
המנהיג הבא של הליכוד? ניר ברקת
צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

השבוע שככו זמנית ההתנצחויות המילוליות בין הבית היהודי לליכוד, ולא היה טעם לחזור לנושא שבוע שני ברציפות, אלמלא הופיעו בינתיים כאן בעיתון ובאתר ערוץ 7 טוריהם של עמנואל שילה ושלמה פיוטרקובסקי.

הצד השווה ביניהם הוא פסימיות לגבי יכולתו של הבית היהודי להוות מתחרה לליכוד. לכן, בעוד עמנואל שילה דורש מנתניהו להפסיק לזלזל בבית היהודי ולהתגבר על טינות אישיות כלפי נפתלי בנט ואיילת שקד, הוא גם דורש בו זמנית מנפתלי בנט לנטוש את שאיפותיו להחליף את נתניהו כראש ממשלה, ולהמתין בסבלנות עד סוף עידן נתניהו ואולי אף יותר.

שלמה פיוטרקובסקי מצדו מציע, בצדק, לא להתרשם יתר על המידה מהסקרים של מכון גיאוקרטוגרפיה, שלפיהם הבית היהודי צפוי לזנק משמעותית. הוא מזכיר לנו שתקוות כאלה היו גם בבחירות האחרונות, והן התבדו לנוכח תוצאות האמת.

למרות טיעוניהם החזקים של השניים, לא הייתי ממליץ לבית היהודי לחזור למדיניות "שובי אל גבירתך והתעני תחת ידיה", אלא להתמיד במדיניות השאפתנית שלה הכוללת תקווה להרכיב ממשלה.

הסיבה הראשונה היא שהסכם שלום בית כזה, בין הבית היהודי לליכוד, לא יחזיק מעמד כל עוד נתניהו מכהן כראש הממשלה. גם אם בנט יישבע בנקיטת חפץ שאינו חותר תחת נתניהו, הוא עדיין יישאר חשוד בעיניו. עמנואל שילה עצמו מזכיר שורה ארוכה של בכירים בליכוד שדווקא שכבו על הגדר בשביל נתניהו, ולמרות זאת הפכו ליריבים מרים שלו, היות שלא זכו לקידום או שהרגישו מופקרים על ידו. מפלגת הבית היהודי נתפסת בעיני נתניהו כאיום, ולא בגלל בנט. היא הייתה זוכה ליחס אחר רק אילו הייתה נשארת סיעה קומפקטית, כזו שמברכת הגומל על שצלחה את אחוז החסימה. מפלגה בגודל של 15 מנדטים הייתה נחשבת לאיום, גם אם בראשה לא היה עומד בנט אלא פרופ' הרשקוביץ.

גישת שלום הבית נוסתה בבחירות האחרונות, כאשר הבית היהודי הכריז מראש שימליץ לנשיא על נתניהו ולא על איש בלתו. נוסתה ונכשלה. כי ברגע שמצהירים שראש הממשלה יגיע מהליכוד, זה מעניק לליכוד יתרון גדול. כאשר שוררת במערכת הבחירות אווירה בנוסח אמריקה של שניים שמתמודדים על התפקיד הרם, כל הצבעה למפלגות לוויין מחלישה לכאורה את הסיכוי שהמועמד הלאומי יקבל את המנדט מהנשיא. ראינו את האפקט הזה בבחירות האחרונות. מוטב היה שלא לחזק כך את הליכוד, אלא להצהיר שהבית היהודי יתמוך במעמד המחנה הלאומי בעל הסיכוי הטוב להרכיב ממשלה.

טעות שנייה היא ראיית המערכת הפוליטית מתוך הפרספקטיבה של הבחירות האחרונות. נתניהו עם 30 המנדטים הפך לגיבור המערכת והחזיר לעצמו את הילת הקוסם. הישג זה השכיח מערכות בחירות פחות מוצלחות לליכוד בהובלת נתניהו, כולל הניצחון של בחירות 2013, כאשר בקושי שרד מול הספרינט של יאיר לפיד, שעוד היה עובר את נתניהו אילו נמשכה מערכת הבחירות כמה ימים נוספים. כאשר הליכוד סופג מכה, חשוב שתהיה אלטרנטיבה לאומית לאסוף את השברים. אם אנחנו מסתכלים על מה שמתרחש במערב, הטיעון הזה מתחזק: עידן שתי המפלגות הגדולות נמצא בקריסה, גם נוכח הופעתן המוצלחת של מפלגות חדשות, וגם בגלל זעזועים בתוך המפלגות הגדולות, כפי שניתן לראות בארצות הברית ובריטניה. לכן גם האקסיומה הגורסת שבישראל ראש ממשלה יכול להגיע רק מהליכוד ולפעמים מהעבודה, עומדת על סף קריסה.

הליכוד רגיש לבעיה הזאת, בגלל המסורת הקיימת בו שהיו"ר משמש כרועה אפילו לאחר שהסתאב בעיני הציבור. לשיטה הליכודית יש כמובן יתרונות על מפלגת העבודה שמחליפה מנהיגים כמו גרביים, אבל היא מתעלמת ממציאות פוליטית שבה לכל פוליטיקאי יש תאריך תפוגה.

עוד עולה מהסקרים של דגני ש‑60 אחוזים מהציבור אינם רוצים במנהיגות נצחית של נתניהו. נכון, העייפות הזאת מנתניהו הייתה קיימת גם לפני הבחירות האחרונות, והליכוד התגבר עליה. אבל הוא לא יכול לבטוח שתמיד יקבל יריב נוח כמו בוז'י הרצוג.

מהסיבות הללו, על הבית היהודי להמשיך לראות בעצמו מפלגה של חמש יחידות.

בא לליכוד בחור חדש

בינתיים, אם מישהו לא שם לב, קם מתחרה חדש על הנהגת הליכוד - ראש עיריית ירושלים ניר ברקת. השבוע התפרסמה ידיעה על יוזמה במימון פרטי לבנות אלפי דירות בשכונת גילה. על פי הידיעה, היוזמה נהנית מתמיכת עיריית ירושלים. לא ברור מתי אם בכלל יימסרו המפתחות לדירות הללו, אבל המסר שנוצר הוא שיש מי שמבקש לבנות ברצינות בירושלים.

ברקת מסוגל להציג קורות חיים מרשימים כקצין ואיש עסקים, וגם לא מזיקה לו הצלחת גיסתו אלונה ברקת בניהול אלופת הכדורגל הפועל באר שבע. ברקת אוחז בתפקיד בעל סמליות רבה לבוחרי הליכוד, תפקיד שהוא כבש בבחירות ישירות, ולכן אינו תלוי בחסדיו של ראש הממשלה.

מי שנכנס לאתר המצועצע של ברקת מבחין שהוא מכוון גבוה. יריביו הפוטנציאליים בליכוד כבר סימנו אותו. השר גלעד ארדן תקף את ברקת על החלטתו לא לצעוד עם דגלי הקשת בירושלים. ברקת כזכור נמנע מהשתתפות במצעד הגאווה כדי לא לפגוע ברגשות הציבור הדתי בירושלים, אבל הקפיד לאזכר את הנרצחת שירה בנקי. לדעתי, בצעד זה מצא ברקת את האיזון הנכון. אבל בעיני ארדן ברקת כבר אינו דמות ממלכתית חסינת אש פוליטית, אלא שחקן לכל דבר במגרש הזה.