בשבע מהדורה דיגיטלית

חוק ההסדרה לכתחילה

בלי לחשוש מהחוק הבינלאומי, או מהסתייגויות היועמ"ש, הפתרון הישים היחיד לעמונה הוא חוק ההסדרה

בצלאל סמוטריץ' , ז' באב תשע"ו

בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

ככל שחולפים הימים, הולך ומתברר שהפתרון המשפטי להסדרת עמונה במקומה, המבוסס על השימוש בנכסי נפקדים, הוא אמנם פתרון סביר, אבל היכולת לממש אותו בלוח הזמנים הקצר מוטלת בספק גדול.

הליך הפרסום שעליו הורה היועץ המשפטי לממשלה השבוע יגרור קרוב לוודאי תביעות סרק של ערביי הסביבה, שהליכי הבירור שלהן - גם אם יידחו לבסוף - יארכו שנה או שנתיים, ואת עמונה נצטוותה המדינה להרוס עד סוף השנה האזרחית הנוכחית.

וזה מחזיר אותנו לאופציית חקיקה כאפשרות היחידה למנוע הרס של יישוב פורח בארץ ישראל. אבל האמת היא שאת עמונה צריך להסדיר בחקיקה לכתחילה, ולא רק כי אין פתרון משפטי. את עמונה צריך להסדיר בחקיקה בראש ובראשונה כי מדובר בסוגיה פוליטית מובהקת, וסוגיות פוליטיות מוכרעות במדינה דמוקרטית על ידי נבחרי הציבור בכנסת ובממשלה.

העיסוק המשפטי האינטנסיבי בסוגיה בשנים האחרונות אינו אלא צביעות שראשיתה בארגוני השמאל שנכשלו במגרש הדמוקרטי והחלו גוררים את הסוגיה אל המגרש המשפטי, המשכה בתפיסת "הכול שפיט" מבית המדרש של האקטיביזם השיפוטי ובהטיה פוליטית מובהקת בכסות משפטית, וסופה במערכת פוליטית מוחלשת וחבולה שמאבדת מכוחה ומיכולתה לשלוט. זוויות משפטיות, ככל שישנן בענפי המשפט הפרטי ובדיני הקניין, אמורות להתברר בערכאות אזרחיות ולבוא על פתרונן בהתאם לדין. אולם הניסיון לקבוע את עתידם של המאחזים בבג"ץ - ערכאה העוסקת במשפט ציבורי - הוא שגוי מיסודו. הגיע הזמן לקרוע את המסכה מעל פניו של התיאטרון הדמו-משפטי שמתנהל כאן בעשור האחרון.

צריך לומר את האמת, גם אם זה דורש מאיתנו לשחוט פרה לא קדושה: את פסק הדין הזה פשוט לא צריך לקיים. זהו פסק דין מוטה שבינו ובין צדק אין דבר וחצי דבר. אל מול עשרות עתירות ועשרות אלפי מבנים לא חוקיים של ערבים ובדואים, חלקם גם על אדמות פרטיות של יהודים, זועק פסק הדין הזה לשמיים. אפילו התירוץ של הפגיעה בזכות הקניין של הערבים אינו מתקיים ביחס למרבית המבנים ביישוב, פשוט משום שהללו הוקמו על חלקות שאיש אינו תובע. בניגוד לעמדת המדינה, קבע בג"ץ כי יש להרוס את היישוב כולו ולא להסתפק רק במבנים שהוקמו על חלקות שיש להן תובעים.

וכאן ישאל השואל, והרי היועץ המשפטי לממשלה טוען שהחוק אינו חוקתי? התשובה לכך פשוטה מאוד: אז מה?! היועץ הקודם התנגד לתיקון לחוק הגיוס וטען שהוא לא חוקתי. החרדים התעקשו והחוק חוקק. היועץ הנוכחי טען שחוק המקוואות שחוקק לאחרונה אינו חוקתי. גפני התעקש, החוק נחקק והשמיים לא נפלו. אין סיבה בעולם שמה שמותר לחרדים, ובצדק, לא יהיה מותר גם לנו. ובכלל, החרדים השיגו הישגים מדהימים בשנה האחרונה וקיבלו את כל מה שהם דרשו. הגיע הזמן שגם אנחנו נעמוד על שלנו ונקבל. יש גבול לזלזול של ראש הממשלה והליכוד בבית היהודי. עמונה בהקשר הזה צריכה להיות זרז לעמידה שלנו על מה שחשוב לנו. אם סיימנו להיות ילד הכאפות של הליכוד, עמונה צריכה להישאר במקומה; ואם צריך בשביל זה לחוקק את חוק ההסדרה, זה מה שנעשה.

לגופן של הטענות נגד החוק, אני מתקשה להבין את טענתו של היועץ המשפטי לממשלה לפיה החוק אינו חוקתי ולא ניתן יהיה להגן עליו בבג"ץ. בישראל, כמו בכל העולם, קיים מושג של הפקעת מקרקעין לצורכי ציבור וזה הרציונל שעליו מבוסס חוק ההסדרה. אחת ההגדרות הראשונות בחוק הישראלי למונח צורכי ציבור היא "הקמה או פיתוח של יישוב". לכן, גם אם מדובר בקרקע פרטית, אין שום בעיה להפקיע אותה לטובת הקמת היישוב ולפצות את הבעלים. במקרה זהה לחלוטין שבו נבנתה שכונת מגורים בטעות על מקרקעין פרטיים בבעלות משה זר ביישוב ברקן טענה המדינה, בצדק, שיש לסיים את העניין בפיצוי, וכך אכן פסק בית המשפט.

הטענה היחידה שיכולה להישמע נגד החוק היא שהוא סותר את הדין הבינלאומי, ואולם גם טענה זו אינה מפילה אותו. בהתאם להנחה השגויה שרווחת כאן שיהודה ושומרון הם שטח כבוש, הערבים תושבי האזור הם תושבים מוגנים ואסור לפגוע בקניינם. גם אם נקבל את ההנחה השגויה הזאת כבסיס לדיון (ואנחנו לא!) הרי שאין תקדים לפסילת חוק של הכנסת בשל העובדה שהוא סותר את הדין הבינלאומי. הכלל הוא שהדין הישראלי הפנימי גובר על הדין הבינלאומי. לכן בית המשפט העליון יכול, אולי, לפסול חוקים של הכנסת בשל העובדה שהם סותרים את חוקי היסוד שהתקבלו באותה כנסת עצמה, אולם הוא אינו יכול לעשות זאת בשל העובדה שהם סותרים הוראות של המשפט הבינלאומי.

ולבסוף, גם אם בית המשפט ימצא דרך לפסול את החוק, נוכל לדרוש לחוקק סוף סוף את פסקת ההתגברות שתאפשר לכנסת לחוקק מחדש חוק שבג"ץ פסל. זה יהיה בדיוק כפי שהחרדים ידרשו, ויקבלו, אם בג"ץ יפסול להם את חוק הגיוס החדש. כבר אמרנו שמה שמותר לחרדים מותר גם לנו.

לכן, מיד עם פתיחת מושב החורף של הכנסת, אנחנו חייבים לשים על השולחן את חוק ההסדרה ולדרוש להעביר אותו בחקיקת בזק. יש לנו בשביל זה מנוף פוליטי מצוין - תקציב המדינה. ככל שראש הממשלה יסרב להעביר את החוק אפציר בחבריי להצביע נגד התקציב. זה יהיה המאבק הצודק ביותר שננהל מאז הקמת הקואליציה. מאבק על דרך, על ערכים, על יכולת המשילות של נבחרי הציבור, על מקומנו בקואליציה ועל זכותנו לעמוד על שלנו, ולהצליח.