בשבע מהדורה דיגיטלית

שועלים שלטו בו

מדינת ישראל צריכה להחזיר את ריבונותה להר הבית, לפזר את מוקדי ההסתה והאלימות האסלאמית ולאפשר ליהודים חופש עלייה ותפילה בהר

עמנואל שילה , ז' באב תשע"ו

הר הבית, כיפת הסלע
הר הבית, כיפת הסלע
הלל מאיר

ערב תשעה באב תשע"ו, מדינת ישראל שולטת פורמלית בהר הבית כמעט חמישים שנה ולכאורה יכולה לעשות בו כרצונה. אבל כמיהת הדורות וחזון הנביאים לבניין בית המקדש השלישי נראים הרחק מהישג ידינו.

גם אילו זכינו לכך שכל עם ישראל יתאחד מאחורי השאיפה והדרישה לבניין בית המקדש כאן ועכשיו, עדיין היינו זקוקים להמון סייעתא דשמיא כדי להגשים שאיפה זו, בהסכמתן או בעל כורחן של מדינות העולם בכלל והעולם המוסלמי בפרט. אך כל עוד האמונה בבורא העולם ובתורתו והשאיפה לחידוש עבודת הקורבנות ולהשראת שכינה בישראל היא נחלתו של מיעוט בעם - עוד רבה הדרך ועמוקה הכשרת הלבבות הנדרשת עד שנזכה לכך. אפילו בקרב הציבור הדתי והחרדי, רבים הם אלה שחזון בניין המקדש הוא בשבילם אוטופיה רחוקה ותפילתם על כך היא מן השפה ולחוץ.

ההנהגה החילונית הפוליטית והמשפטית של מדינת ישראל אולי אינה מבינה את ערך עבודת המקדש, אבל גם היא מבינה ערכים כמו ריבונות, שלטון החוק, זכויות דתיות ואזרחיות ומניעת הסתה וטרור. בעוד עם ישראל אינו ממלא את חובתו להפוך את הר הבית למרכז חייו הדתיים, הפך ההר למרכז הקיצוניות והאלימות האסלאמית ומוקד ההסתה הלאומנית הפלשתינית. חוצפתם של שלטונות הוואקף גוברת והולכת. הם אינם מכירים בריבונות מדינת ישראל ובסמכותה בהר, מלבים אלימות והסתה, מתנהלים בעבריינות בתחום שימור העתיקות, הפיתוח והבנייה, ומעת לעת מלבים אלימות נגד המשטרה, נגד יהודים שעולים להר ונגד מתפללים יהודים בכותל המערבי.

אחד הגילויים הבולטים של היעדר ריבונות ישראל בהר הבית הוא הכניעה המחפירה ללחץ המוסלמי האלים, שמכתיבה את היחס העוין של משטרת ישראל ובתי המשפט כלפי יהודים דתיים שמבקשים לעלות ולהתפלל בהר הבית. בני כל העמים והדתות עולים בחופשיות אל המקום המקודש ביותר ליהדות תוך רמיסת האיסור ההלכתי שבכך, ודווקא מי שמקפידים לעלות בטהרה זוכים ליחס מחפיר ולהגבלות חמורות על חופש התנועה וחופש הדת שלהם. נכון אמנם שעמדת הרבנות הראשית לישראל מתנגדת לעלייה להר, אך העולים בטהרה סומכים על פסקי הלכה של כמה מגדולי הפוסקים והרבנים. כל עוד ממשלת ישראל לא אוכפת את איסור העלייה על איש מלבדם, היתלות בהלכה היהודית ובדעת הרבנות הראשית אינה אלא צביעות. ההסתה נגד יהודה גליק, פעיל עלייה מרכזי להר הבית וכיום חבר כנסת בליכוד, הגיעה עד לכדי סימונו כיעד להתנקשות, שאכן הוצאה אל הפועל ורק בנס יצא ממנה חי. במקום להעניש את המסיתים ולאפשר לו ולחבריו חופש דת וחופש תפילה בהר הבית, נמשכת ההתנכלות להם וההגבלות המחפירות שמוטלות עליהם.

גם מי שלא בטוח שריכוז מאמץ סביב נושא העלייה להר הבית הוא המשימה החשובה ביותר כעת, צריך לתמוך בזכות העלייה והתפילה של מי שמעוניינים בכך. חופש העלייה והתפילה של יהודים דתיים בהר הבית הוא מבחן לריבונותה של מדינת ישראל בהר, מבחן שנכון לעכשיו היא נכשלת בו דבר יום ביומו.

נחת של גויים

מדינת ישראל לא שואלת אותי אם לשגר או לא לשגר משלחת ספורטאים שתייצג אותנו בתחרויות האולימפיאדה. שיקולים של ערכי היהדות - למשל אבלות תשעת הימים או צניעות - רחוקים מאוד מעולמם של ספורטאינו, שדרינו, עסקני הספורט, קהל האוהדים וכל תופסי-הטרמפ על הישגיהם הנדירים של בחורינו האמיצים ועלמותינו הנמרצות. מכיוון שכך, וכדי לא להיחשב לעוכר שמחות להכעיס, אקדים ואפתח את ההתייחסות לנושא בפרגון ללוחמת הג'ודו האמיצה ירדן ג'רבי על הגשמת חלום הזכייה במדליה אולימפית. ועוד אוסיף ואביע השתתפות סמלית בשמחתם של נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרת התרבות והספורט, בני המשפחה, חובבי הספורט בישראל וכל מי שמרגיש שיש לו חלק בהישג ובשמחה.

ולאחר שהרמנו כוסית של מים ושמרנו על סולידריות בסיסית, כדברי להקת כוורת, הגיע הזמן לשפוך קצת מים צוננים על אקסטזת פסטיבל הארד. כן, גם אני חובב ספורט מנעוריי, מתעדכן מדי פעם ומוצא עד היום עניין מסוים במה שקורה בתחום בארץ ובעולם. כשאני מצליח להגיע לחדר הכושר ולרוץ על ההליכון, אני מעדיף לראות על המסך שמול עיניי תוכניות ספורט. כי אם אני מתאמץ ומזיע, אני רוצה שגם האנשים בטלוויזיה יתאמצו ויזיעו. וכאשר ביישוב שלנו בני הנוער מארגנים ליגת בתי כנסת, אני עשוי בעוברי על יד המגרש לעצור ולצפות בגול או שניים. אבל בסופו של דבר יש להודות שכל העניין הזה של ספורט מקצועני ותחרותי הוא מה שנקרא באידיש "גויים נאחעס" – נחת של גויים, שמוטב לעם היהודי שלא יהיה לו חלק בה. לא בגלל שאנחנו למודי כישלונות ושבעי אכזבות מהישגיהם המוגבלים של ספורטאינו, אלא משום שתרבות הספורט המקצועי והתחרותי היא אורח חיים רע לנפש ולא טוב לגוף.

ככל שמדובר באוהדים, לא חייבים להאמין לכל ההשמצות והחשדות נגד חברי מועדון האוהדים 'לה פמיליה' כדי להבין שהישיבה ביציע האצטדיון או מול הטלוויזיה לא מועילה לגוף, ולפעמים גם משחיתה את הנפש. אווירת היריבות בין אוהדי הקבוצות גולשת לתופעות מכוערות של שנאה ושמחה לאיד במקרים הקלים, ואלימות עד כדי רצח במקרים הקשים.

באשר לספורטאים עצמם, לכאורה העיסוק הספורטיבי אמור להבריא ולחזק את גופם, אך בפועל תאוות התהילה והחתירה לניצחון בכל מחיר גורמת להם להזיק לגופם. רבים מביניהם, כולל אלופים מפורסמים ונערצים, לוקחים חומרים אסורים ומשלבים נזק לגוף עם שחיתות מוסרית. רבים אחרים סובלים מפציעות חוזרות המותירות נזק לטווח ארוך, שהן חלק בלתי נמנע מתרבות הספורט והתחרות.

ככל שמדובר בענפי ספורט פופולאריים ועתירי צופים כמו כדורגל, כדורסל או טניס, לפחות אפשר לומר שהם מפרנסים את השחקנים המצטיינים בכבוד ואפילו ברווחה. אבל ברוב הענפים הספורטאים מקדישים את אביב ימיהם לעיסוק שבמקרה הטוב יביא להם פרסום, כבוד ותהילה - לא פרנסה. כאשר התרבות שלנו מעודדת צעירים לעסוק בספורט מקצועני ותחרותי, היא שולחת אותם להקדיש את מיטב שנותיהם לעיסוקים של הבל. אלפי ספורטאים משקיעים מאמץ עילאי בטיפוח כישורים שלאחר גיל 30 לא יהיה להם מה לעשות בהם. את כוח הרצון המושקע בספורט ההישגי, מוטב היה להם שיפנו לאפיקים שיניבו להם פירות משמעותיים יותר עם תאריך תפוגה רחוק יותר.

כל ענפי הספורט התחרותי הם חלק מתרבות בעייתית, אבל אמנויות הלחימה למיניהן הן בעייתיות במיוחד. גם בכדורגל ובכדורסל הניצחון מושג לעתים באמצעים אלימים, אבל באמניות הלחימה האלימות היא מהות המשחק. משום מה ישראל מצטיינת ומשיגה מדליות דווקא בענף הג'ודו, שבו המנצח הוא זה שמיטיב לאחוז ביריבו ולהטיל אותו בכוח רב אל הקרקע. דוגמה לסכנות הפיזיות שיש בענף הזה למדנו השבוע על בשרו של שגיא מוקי, לוחם הג'ודו הישראלי האמיץ שהתייצב לתחרויות האולימפיאדה כשגבו פצוע, ולמרבה האכזבה הצליח להגיע רק עד מרחק נגיעה מן המדליה הנכספת.

מדינת ישראל משקיעה בספורט משאבים גדולים וקוצרת פירות דלים. במקום להשקיע ממון רב בתהילתם המיוחלת של כה מעטים, מוטב היה שמשאבי הספורט יופנו לעידוד העיסוק בספורט עממי, לטובת בריאות הציבור. במקום לחנך רבבות ילדים על ספורט הישגי ותחרותי מתוך תקווה שייצא מהם אלוף או שניים, מוטב שהתקציבים יופנו לשיפור החינוך ולהקניית כלים שיבטיחו לכל ילדי ישראל עתיד טוב יותר.

לתגובות: eshilo777@gmail.com