בית המרחץ של מחריבי המקדש הפך למקווה

מתחת שטח שנרכש לפני כעשור לבניית מקווה ברובע היהודי התגלה בית מרחץ ששימש את לגיון מחריבי ירושלים ונבנה מעל בור מים למקדש.

שמעון כהן , ז' באב תשע"ו

סגירת מעגל היסטורית
סגירת מעגל היסטורית
צילום: שלמה עממי. באדיבות רשות העתיקות

בעוד ימים אחדים יפתח ברובע היהודי מקווה טהרה שבנייתו ארכה כעשר שנים.

על סיפורו המופלא של המקווה שהתברר כי נבנה מעל בית מרחץ של הלגיון הרומאי העשירי, הלגיון שהחריב את בית המקדש, סיפר ביומן ערוץ 7 רוכש הקרקע לבניית המקווה, אפרים הולצברג, תושב הרובע היהודי.

"הקב"ה זיכה אותי להיות מעשרת הראשונים בישיבת הרובע", פותח הולצברג את סיפורו ומתאר כיצד בראשית שנות השמונים, כאשר הגיע לאחר נישואיו להתגורר ברובע היהודי ראה כי במקום רק שני מקווי טהרה קטנטנים, האחד לגברים והשני לנשים, וחש שבשכונה העומדת כעת בסימן צמיחה ראוי שמקווה הטהרה יהיה גדול יותר.

הוא פנה אל המועצה הדתית ושם נאמר לו כי אם הוא ירכוש קרקע למטרה זו הם ישלימו את המשימה ויבנו את המבנה עצמו, ואכן כך היה.

הולצברג רכש שטח של כמאה מטרים ברחוב העומר למטרה זו, אך כמקובל באזור זה עוד לפני שמתחילות העבודות להכשרת השטח לבנייה אנשי רשות העתיקות מגיעים למקום ובודקים אותו על מנת לוודא שאין במקום שרידים ארכיאולוגיים משמעותיים. גם במקרה זה הגיעו אנשי הרשות והחלו בחפירות שמהר מאוד הניבו תוצאות מפתיעות.

במקום התגלו שרידיו של בית מרחץ רומאי. שרידי צנרת מחרס של בית מרץ, פסיפס מרהיב וחרסים שעליהם מוטבע שמו של הלגיון העשירי הבהירו מיד מי שהה במקום – חיילי או מפקדי הלגיון העשירי, הכוח שהרס את בית המקדש ושרף את ירושלים.

בעקבות סיכום מוקדם בין גורם בעיריית ירושלים לרשות העתיקות נלקחו מהמקום הממצאים הארכיאולוגיים והמקום הוכשר והוכן לבניית המקווה. הולצברג רואה במי המקווה שימלאו את המקום בקרוב מעין נקמה מול אותו כוח רומאי ששפך דם כמים ברחובותיה של ירושלים לפני כאלפיים שנה.

אך בכך לא הסתיים סיפורו של הולצברג. מסתבר שגם אותו בית מרחץ נבנה על ממצא שקדם לו, והפעם מדובר בממצא יהודי. באחת משנות העבודה על בניית המקווה היה חורף גשום במיוחד ותוך כדי העבודות להכשרת השטח לבנייה הבחינו הקבלנים שמי הגשמים זורמים בכמויות אדירות עד לנקודה מסויימת ובה הם נבלעים בקרקע.

"הם עקבו אחרי המים וגילו מתחת לבית המרחץ הרומאי בור מים ענק מתקופת בית שני שהיה חלק מאמת מים מבית לחם", מספר הולצברג על תחנה להיקוות מים שיועדו לבית המקדש.

לדבריו מאגר המים שהתגלה היה למעשה אולם בגודל של שישים מטרים רבועים עם ציורי פסיפס. "כשהרומאים בנו בית מרחץ הם היו צריכים כמו גדולה של מים מאמת המים וממי גשמים ולכן בנו את בית המרחץ על בור המים".

לאור הממצא הנוסף שונו מעט תכניות בניית המקווה על מנת שהמבנה לא יקרוס פנימה אלא תוך בור המים העתיק. בדבריו מציין הולצברג כי פתיחתו לציבור של המקווה צפויה בימים הקרובים והיא תלויה רק בהכרעה סופית אם יהיה מדובר במקווה לגברים או לנשים. זאת לאחר שבנייתו הושלמה לגמרי. הוא צפוי להיפגש עם הרבנים הראשיים של ירושלים על מנת לזרז את הליך ההכרעה ופתיחתו של המקווה המיוחד לציבור.

מעגל היסטורי נסגר. החפירות ברחוב העומר
צילום: אסף פרץ. באדיבות רשות העתיקות

בהמשך השיחה עמו סיפר הולצברג סיפורים נוספים מהווי חייה של ירושלים העתיקה בעת הזו, תוך שהוא מתמקד באותם שהוא מכנה צדיקים נסתרים שהתגלו סביב הכותל המערבי.

בין השאר הוא מספר על אותו קבצן בוכרי בשם פנחס שקיבץ נדבות בכל השבוע ובכל מוצאי שבת הגיע לתחנת האוטובוס קו 1 ושילם בכסף זה את כרטיס הנסיעה חזרה הביתה לכשלוש מאות יהודים שהגיעו במהלך השבת לתפילה בכותל המערבי ובשל קדושת השבת לא היה להם כסף לשלם על הנסיעה.

עוד סיפר על 'גמ"ח שלום בית' שהקים רבי אורי אבריצ'ר, שמימן עוגות ומשקה למתפללי המניין שקודם הנץ, מניין שהתקיים לאחר לימוד גמרא עם הרב של היכל שלמה, ועל מנת שלא ישובו לביתם כשהם רעבים ומצפים מרעיותיהם לארוחת בוקר מוכנה בשעה כה מוקדמת דאג להם למזון למען שלום הבית שלהם.

המשיך הולצברג וסיפר על תפילותיהם המיוחדות של אישים מיוחדים שהקפידו להגיע לכותל המערבי, ממשה יוסל הס דרך בנו של הרב אריה לוין, הרב רפאל לוין ועד לרב העיר העתיקה הרב אביגדור נבנצל. "אנשים כאלה הם התיקון לחורבן, באהבת החינם שלהם".