מהו בית המקדש שאליו אנחנו שואפים?

רב הישוב רבבה מתייחס לשאלת אקטואליותה של הכמיהה למקדש. האם מדובר בשאיפה למבנה פיזי? למציאות חיים אחרת? ואולי המקדש הוא המפלג?

שמעון כהן , י' באב תשע"ו

דגם בית המקדש במוזיאון ישראל
דגם בית המקדש במוזיאון ישראל
פלאש 90

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחס, הרב אוריאל גנזל, רב הישוב רבבה וראש תחום חקיקה בארגון רבני צוהר, לעניינו של יום תשעה באב כאשר השאלה עליה התבקש להשיב היא שאלת מהותו של בית המקדש שאליו אנו מתפללים.

"אנחנו מחכים לבית מקדש שהוא בשורה של תיקון שנאת החינם שבה אנחנו עסוקים, בית מקדש שמחבר ומרים אותנו לגבהים מעבר לקטנות של היומיום ומעבר לריבים הטיפשיים שאנחנו שקועים בהם מדי פעם ומביא אותנו לאופק חדש ולחיבור חדש עם רבש"ע שבא לידי ביטוי גם בחיבור בין אדם למקום וגם בחיבור בין אדם לחברו, לעמו ולעולמו במעגלים גדולים והולכים של האדם כשליח ה'".

האם מהדברים עולה תמונה של ציפייה למושג ערטילאי שאינו פיזי? הרב גנזל אינו מקבל אמירה שכזו ומבהיר כי הדברים תלויים במשמעותו של בית המקדש הפיזי ולאן הוא מוביל, "בית המקדש כמקום נשיקה בין שמים וארץ, כמקום שבו הופעת ה' תהיה גלויה יותר, בית מקדש שבו כאשר אדם מגיע הוא חווה באופן רוחני יותר את המפגש שלו עם ריבונו של עולם".

הרב גנזל התבקש להתייחס לטענה לפיה דווקא בית מקדש הוא אלמנט מפלג ובנייתו תקרע את העם בין מאמיני חזון המשיחיות לבין החלק האחר של העם, זה הרואה בו כמוביל למלחמה ולמלחמת דת שאינם חפצים בה, וקריעה כזו של העם היא אולי זו שאנחנו מבקשים להתרחק ממנה. לדבריו "הדבר העיקרי הוא לרומם את רוח העם ולהגיע למקום שבו נרצה. צריך להתחיל לפעול בהתאם למה שאנחנו מסוגלים ולרומם. אם מתבוננים על שורשי החורבן יש לנו הרבה מה לתקן. נושא שנאת החינם שהוא בסיס לכל מחלוקת, חוסר היכולת להבחין בין האדם והדעה ולהשליך את הכעס והמחלוקת למשהו שהוא אישי, כפי שחז"ל לימדו אותנו אחרת ולהיות מסוגלים להישאר בחברות ואפילו להתחתן עם בעל המחלוקת".

בעקבות דבריו אלה נשאל הרב גנזל אם אינו מתעלם ממאות ואלפי שנות מחלוקות קשות בין גדולי התורה והרוח בעם היהודי, ומעדיף להיתלות באותה אמירה קדומה על מחלוקות בית הילל ובית שמאי שהיו מתחתנים אלה באלה. במענה הוא קובע כי אכן על מחלוקות קשות אלה, השונות כל כך ממחלוקות הלל ושמאי, אנו מקוננים. "חלק מההבחנה בין הבבלי לירושלמי זה התפיסה הגאולית, תיקון העולם מחדש, מידתית, מחשבתית ועניינית והובלה לעולם אחר שבו מחלוקת לשם שמים תהיה כזו שבה כל אחד יכול לייצג את דעתו כי אין בינינו אלא בירור האמת. זה חלק מההתבגרות והצמיחה של עולם טהור יותר, עולם של בית מקדש שתחת כנפיו חוסים הכול".

בהמשך הדברים נשאל הרב גנזל אודות הטענה לפיה המשך הקינה על ירושלים המבודדת והשוממה בתקופה בה היא בשיא פריחתה המעשי והתורני היא מעין התרסה כלפי רבש"ע שהעניק לנו את מתנת ירושלים. "יש כמובן צדק בטענה הזו", אומר הרב גנזל המוסיף כי יש לטענה זו שני פתרונות. "כשאומרים את המילה ירושלים השאלה היא לאיזה אנחנו מתכוונים, לכל השטח החדש או לעיר דוד שרובה עדיין שוממת ונמצאת בחורבנה". לזאת הוא מוסיף ואומר כי לטעמו "בד בבד עם התפתחותה של ירושלים צריך להסיט את הדברים אל ההר השומם. אפשר גם לשנות מעט את הנוסח בחלק מהפיוטים שעיקרה של התחינה והבקשה נסוב על ההר השומם שאינו בבעלותנו עד כדי ספק עד כמה הוא נגאל וכמה לא נגאל".

"עניינה של הגאולה אינו רק פיזי של חזרה לארצנו - שזה הישג עצום גם פיזי וגם הישג של התעלות למקום של שליטה על ארצנו - אלא גם שינוי תודעה להיות גאולי, ולהיות גאולי זה לקחת אחריות על הרמה הפיזית והרוחנית גם שלו וגם של העם ולכן הדברים מתחברים ומופיעים בד בבד. ככל שנהיה ראויים - הגאולה תישא פנים מאירות ומלאות יותר".

מוסיף הרב גנזל ומציין כי במפגשיו עם כלל רבדי החברה בישראל הוא מגלה שקיימים קולות חדשים הנכונים לשמוע את קולות האחדות הגאוליים. "אני חושב מאוד התקדמנו. המתיחות שהייתה היא נחלת ימים עברו. אני מסתובב בכל מקום בארץ ושומע קולות חדשים. אולי ההתחברות סביב אסון מאחדת ואולי התבגרנו ולמדנו משהו. אומר משהו כ'רבני צוהר', היכולת שלנו להביא את הקול היהודי לעולם ישראלי וליצור ממשקים וחיבורים של שמים וארץ הם חלק מבשורת הגאולה, להביא תורה בלבוש כזה שהציבור יגיד אנחנו רוצים תורה כזו, הביאו לי לסלון הבית תורה כזו, זו גאולה".