להבין את השוני בין המינים
להבין את השוני בין המיניםצילום: שאטרסטוק

בין כל קרובי המשפחה מתקיים קשר דם: אבא, אימא, אחים, אחיות, בני דודים ואחיינים. רק קשר משפחתי אחד איננו קשר דם, וגם לא יהיה לעולם - הקשר בינך ובין אישך. וכשבינך ובינו תהום של שונויות ענקיות את חייבת להיות גמישה קצת, אחרת חומת הבית הזה תישבר ותיבקע.

כאן נכנסת לתמונה עבודת הזוגיות הקשה-אך-הכרחית, שדורשת הבנתה של השוני בין המינים, הבנת המהות שלכם והרבה הרבה גמישות.

כך תאהב אותה

אני שומעת מנשים את המילים הנוראות "אני מרגישה שקופה. הוא לא רואה שאני קיימת, לא משנה מה אני לובשת או מה אני אומרת". הצער הזה כל כך גדול, שלפעמים הוא דוחף נשים לעשות דברים איומים שלא תמיד יש מהם דרך חזרה.

איש, תבין: אישה צריך להנכיח. איך מנכיחים אישה? מתייחסים לכוחותיה המרכזיים שלה: בינה, תשעה קבין של דיבור ותנועה.

כוח הבינה שלה וכוח הדיבור שלה דורשים ליבון דברים. עליך להקשיב לה ולדבר איתה.

התנועה היא כושר הניידות שלנו. אישה היא ברייה בעלת ניידות גבוהה, קוראים לזה "דעתן קלה". זה גורם לה לרצות לטייל. השמחה הכי גדולה שאתה יכול להסב לה, אומר הבן איש חי, היא "ידבר עִמה ויטייל איתה".

טיול ושיחה הם דברים שמצריכים מגבר קואורדינציה בלתי ניתנת לתיאור. כמה קשה לאיש להתייחס לאישה.

תפסיק לחשוב שלאהוב אישה זה רק לעשות בשבילה קניות בשוּק. "אני לא מבין מה היא רוצה. הנה כוסברה, הנה נענע. מה עוד אפשר לבקש?". הלו, אנחנו כבר לא בימי האסקימואים שאישה צריכה קורת גג ושתיתן לה מקום להיות בו בגשם. נחמד שיש כוסברה בבית, ועכשיו דבר איתה וטייל איתה.

אז יש כאלה שמטיילים אילמים, ויש כאלה שמדברים בלי לטייל.

וכשהיא מדברת – ענה לה תשובה עניינית, לא דיבורים של אמונה בנוסח המדבקות על האוטו: "ה' גדול, ה' יעזור", "בטח באחד ואל תפחד", "אל תיכנעי", "נחמן מאומן".

זה לאהוב אישה. זה להתייחס אליה.

אישה רוצה להרגיש קיימת. אני יודעת שזו דרישה מוגזמת מהמון גברים, אבל "מבשרך לא תתעלם". זה לא דיבור סתמי של התורה. התורה מבינה שאפשר להתעלם דווקא מבשרך. כל כך אתה רגיל בו, כל כך הוא חלק ממך, שאתה מתעלם ממנו.

כשיש אורחים ליד השולחן – זכור את אשתך והתייחס אליה. אמור לה תודה, שבח אותה. "רבות בנות עשו חיל ואת עלית!". היא נוכחת, היא לא המלצרית.

כמה אנחנו הפוכים. גבר ישמח לקבל את הספייס שלו, את המאורה שלו. אבל בשביל אישה, להרגיש קיימת זהו צורך קיומי. אצל אישה: אני קיימת – משמע אני קיימת. אצל איש: אני לא קיים – משמע אני קיים.

כך תאהבי אותו

כעת, איך אוהבים איש? איך מקלקלים בשבילו את השורה?

לא שיחה! זו השורה שלך, לא שלו. "כרו לפניי שיחה", אמר דוד המלך וביטא מצוקה גברית רווחת.

גם לא אוכל. באמת שגברים מסתפקים בהרבה פחות ממה שנדמה לנו בתחום הקולינרי.

חז"ל מפרשים שהטוב של האישה מתגלם ב"מיטה מוצעת ואישה מקושטת".

אהבה זה קודם כול מה שהאיש מפרש כאהבה, ויש לי הפתעה בשבילך - זה בכלל לא כמו שאת מפרשת.

"מיטה מוצעת" משמעה סדר וניקיון. איש רוצה לחזור הביתה לאיזה אי של שלווה. הוא לא אוהב את הרוחניות שלך, את זה שאת אמנית פרועה. זה מעצבן אותו. הוא רוצה סדר ואישה מקושטת, ובמילים אחרות: הוא ישמח מאוד לראות מראה יפה כשהוא נכנס הביתה.

היה בחיי שלב שבו חשבתי שהבלגן שלי חינני, שהוא מעיד על נפשי הסוערת. זה אולי נחמד מעט בהתחלה, אבל לאורך זמן זה לא חינני.

זה מאוד לא פמיניסטי, אני יודעת. אבל סדר וניקיון בבית מיישבים את דעתו של האיש, מפני שהוא לא כמוך.

סדר ויישוב דעת – בשבילו זו אהבה. זה מרחיב את דעתו. הסדר גורם לו למשנה סדורה ומאפשר לו בקיאות בסדרי משנה ולהיות מסוגל להתכוון בסידור התפילה.

"סליחה, לא מוגזם לדרוש ממני לסדר את כל הבית לפני שהוא נכנס הביתה?". סדר והתקשטות הם מאמץ אדיר, מניסיון. אבל כשהוא נכנס הביתה, לפחות שמסלול הנחיתה יהיה מפונה, שהוא לא יתגלץ' על איזה טיטול וייפול על איזה סיר.

זכרי שבשבילו הסדר הוא אהבה, וקלקלי קצת את השורה המבולגנת שלך.

כתוב על הקב"ה "מסדר את הכוכבים בתבונה". איזו חוכמה זה לדעת להיות מסודר, זה לא פשוט בכלל.

הדבר השני הוא אישה מקושטת. תהיי יפה, בשבילו. והמבינה תבין.

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי