הרב שלמה משה עמאר
הרב שלמה משה עמארצילום: פלאש 90

"מי האיש החכם ויבין את זאת" וגו', "ויאמר ה' על עזבם את תורתי" וגו', "ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה" (ירמיהו ט, יא‑יב).

גם החכם צריך להתבונן, "חכם ויבן את זאת". על מה הארץ אבדה, על מה חרבה ירושלים, למה חורבן פעמיים, למה נשרף היכל ה', למה הוכה העם ונשפך דמו כמים, ולמה ועד מה הגלות המר הזה, אשר חושך וערפל מכסים את האור מעינינו, והלילה הזה כולו מרור, יְקַוו לאור ואין, ובעיצומו של יום פנה שמשנו, וישת חושך בעדנו, ויהי ערב ויהי בוקר, יום ליום יביע אומר, ואנו בציפייתנו נאלמנו דום, ומצפים להגיד בבוקר חסדו, וכאור בוקר יזרח עלינו חסדו, ומדוע בושש בוקרנו לבוא, וזריחתנו עמדה מלכת, ומה כוחנו וגבורתנו להחזיק בשממת חשכנו.

וידענו גם ידענו שהצור תמים פעלו, ואך צדק ויושר מפעלו, א‑ל אמונה, ומרבה חנינה. וחטאינו האריכו קיצנו, וכל אלה היטו עווננו, כי חטאנו בכפליים, כלפי ה' שבשמים, וגם בין אדם לחברו העווינו, וכפלנו ושילשנו, ידע שור קונהו, וישראל לא הכיר רעהו, גם אם טוב וצדיק הוא, בשנאה יִהדופֵהוּ, ובקנאה ירחיקהו, וגם לקינו בכפלים, בגשמיות שבר על שבר בא עלינו, יגענו ולא הונח לנו, וגם ברוחניות מעפר שפלנו, ולבור תחתיות הודחנו, אנא נסתיר בושתנו, אוי מה היה לנו.

ונא אחיי ולאומי, נחמו נחמו עמי, נחמה כפולה, טובה ומעולה, ויותר משאנו מצפים הוא צופה, הא-ל המושיע והרופא, אך דורש מאיתנו לפתוח שער, ללמוד תורה גם מתוך צער, שבה ועל ידה נדבקים בשכינה, ובזה נשיג חנינה, ועוד לחזק אהבת הזולת בלי חשבונות, ובלי הנאות והבחנות, רק אהבת אמת, בפתילים וחותמת, שהיא לעד קיימת.

ובימינו אלה עין בעין ראינו, בשוב ה' שבותנו, ושב הוא לקבצנו, מארבע כנפות לארצנו, ותחילה שבו גופות מוזרות, והניחו את הרוחות מפוזרות, וכאילו הבדילו מהם, קדושת נשמותיהם, והיו אברים פזורים, באין רוחות מאירים, ומיד קיים בנו, ה' אלוקינו, מאמר תורתנו, וייצר ה' אלוקים את האדם, עפר מן האדמה. גוף ללא נשמה, וייפח באפיו נשמת חיים, להיותו בצלם אלוקים חיים, כן שב ה' והערה, את רוחו הטהורה, והחזיר לנו האורה, ומציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים.

וירושלים היא עיניים, לארץ וגם לשמיים, וה' בונה ירושלים, בעדי עדיים, בבניין יפה ומהודר, דֵן איהו הדר, בקודש נאדר, ביופי שמימי, לעיני כל עמי, בחן ובחסד נסוכה, מקדש מלך עיר מלוכה, אשרי העם שזכה, ונוטלת וחוזרת, לראשה עטרת תפארת, עשרה קבים של יופי ואצילות, באור עליון של גדלות. וזיו השכינה, אשר ממנה פנה, למקומו שב ברינה, וירושלים מרחיבה גבוליה, ושמֵחה בבניה, השבים אליה, ותוציא להם סגולותיה, ושכיות חמדותיה, באשר שבה לנעוריה, וחסד א‑ל עליה.

וגם בתורה, שבה למקומה העטרה, בישיבות לתפארה, ובתי ספר ותלמודי תורה, וסמינרים ובתי אולפנא, ועוד כהנה וכהנה, וגם אדמו"רים וצדיקים, עם גדולי הרבנים והפוסקים.

וגם בשירותי הדת היא כלילת המעלות, בכל התחומים והפעולות, שזה קרוב לשנתיים ימים, שנבחרו רבני העיר הגאון רבי אריה שטרן שליט"א ואני הקטן, ועובדים יחד, כאיש אחד, בכבוד ובשותפות מלאה, ובהבנה נכונה ונאה.

וכמו נס גדול היה פה שאחרי שנים כה רבות שהעיר הייתה בלי רבנים ראשיים, ועם כל זה שלח ה' את ברכתו, כדי לשמור קהל עדתו, בעיר תורתו, היא תפארתו והדרתו, ושם ראש למועצה הדתית וגם מנהלים וראשי אגפים, שהחזיקו את הכול ברמה גבוהה, עד שאפשר לומר בלי גוזמא, שגם בכשרות וגם בנישואין וגם במקוואות ועירובין, ובכל התחומים, היא עומדת בראש, והמצב נאה ומשובח מכל ערי הארץ. והיא לאות ודוגמא לכל העולם, בכל תחומי הרבנות. וכל זאת ראינו בעינינו מהביקורים הראשונים שערכנו, ועובדה זו מתחזקת מיום ליום, ושנינו (רבני העיר) מתאמצים ומשתדלים לשמור את הישגיה של העיר בעוז ובהדר, כנאה לעיר האלוקים ירושלים, שאליה נשואות כל העיניים, מהארץ ומהגולה, כי היא מקדש מלך העיר הגדולה, מקור הברכה, בשפע נסוכה, וממנה תוצאות השפע והברכה, כנאה לעיר המלוכה. וכבר כתבו גדולי עולם, שמנהגי ירושלים הם מנהגי העולם, ומן הבאר ההיא שואבים, דרך תורה ומעשים טובים, וחובתנו להוסיף ולעלות, בנתיבים ומעלות, להיות עולים מעלה מעלה, כדי להינצל מכל תקלה.

וכשאנו מחזקים את ירושלים דלמטה, ה' שולח ברכתו מלמעלה, בטובה כפולה, ותוספת מעולה.

וחובה מוטלת על כל אחד ואחד, להרבות אהבת איש את חברו, ואיש את רעהו יעזורו, ולאחיו יאמר חזק, וקרא זה אל זה ואמר, הבה ונראה כל איש בטובת חברו ומעלתו, באשר ה' איתו, וכל אחד יכבד זולתו, להגדיל מעלתו ויקרתו, ובזה אנו בונים את ירושלים שחוברה לה יחדיו, בהיותנו יחדיו, היא מתחברת עם העם היושב עליה והרחמן ייטענו בגבולותינו, ויקרב ויגלה את משיחנו, ויבנה בית מקדשנו, ותהי שכינתו על ראשנו, בשמחת עולם, מעתה ועד עולם, בב"א.

הכותב הוא הראשון לציון והרב הראשי לירושלים