להביט בשתי עיניים
להביט בשתי עינייםצילום: שאטרסטוק

הזוהר הקדוש כותב ש"איכה" פירושו "אי כֹּה?". ה' שואל: איפה הבנות שלי? "כֹּה" פירושו בנות.

"כה תאמר לבית יעקב", ה' אומר, וחז"ל מפרשים שבית יעקב הן הנשים. ועל כך כותב הזוהר: אני בניתי עליכן, ה' אומר. נתתי לכן את התורה ראשונות, ידעתי שלהפקיד בידיכן את האחריות על העולם הזה זה צעד נכון.

אז אי כה - איפה אתן? אני זקוק לכן, לבכי שלכן, כדי להקים בית. אני זקוק למחול שלכן כדי להקים בית ולמחילה שלכן כדי להקים בית. לא פניתי לגברים.

בהתחלה, כשפניתי לאדם הראשון, בא המוות לעולם. אז למדתי, וכעת אני מבקש רק מהנשים.

סומא - עלייך

רגע אחרי תשעה באב, ראו איזה כוח יש לעם ישראל. מסופר במסכת סנהדרין על אחד מהשבויים היהודיים הפוסע בדרך לגלות עם חברו.

"אתה שומע?" הוא אומר לחברו, "הגמל שהולך לפנינו הוא סומא (עיוור) באחת מעיניו ובשנייה הוא רואה".

"ואתה יודע, אלה שהולכים לצדו, אחד יהודי ואחד גוי", אומר החבר.

"ואתה יודע, בשני הנאדות שתלויים בצדדיו, אחד מלא שמן והשני מלא יין".

מתפלא השובה הרומאי ששומע את שיחתם ושואל: "מניין לכם?".

אומרים לו: "הגמל סומא באחת מעיניו, לכן הוא אוכל מצד אחד של הדרך. הצד שני מלא דשא לא אכוּל בכלל. השמן והמים – השמן צף בעוד שהיין שוקע, כך זיהינו והבדלנו ביניהם. והיהודי, כשהוא צריך להתפנות הוא הולך הצִדה, והגוי אין לו צניעות והוא מתפנה על הדרך".

בסוף הסיפור הנהדר הזה, השובה אומר להם עם קשה עורף! אני משחרר אתכם. אינכם עבדים שלי.

כמה נפלא. אפשר ללמוד כל כך הרבה מהסיפור היפה הזה – ואנו נדגיש לקח אחד: הכול תלוי במבט שלך.

כמו המרגלים, את יכולה לפרש הכול לרעה: ארץ אוכלת יושביה, אילו חיים רעים יש לי. כך את סומא, כמו הגמל הזה שרואה רק צד אחד ומפספס כל כך הרבה אוכל שנמצא בצדו השני.

"אנחנו שבויים", אומרים השניים לרומאי, "היינו יכולים לומר 'אין לנו יותר חיים, אנחנו הולכים לשבי ונגמר לנו העתיד'". במקום זה ממחישים לנו השניים את יתרון ישראל על האומות. "נכון שאנחנו מבוזים היום. שמן לא שווה לעומת יין. לכאורה, עם ישראל לא שווה לעומת הרומאים. אבל ראו מי צף בסוף? אנחנו!"

ומה ישמור עלינו? המהות היהודית: הצניעות. "ראה מי הוא גוי", הם אומרים. "את צרכיו הוא עושה בכל מקום. טיפת כבוד עצמי אין לו. אבל אנחנו, גם בשבי, אנחנו מלאי כבוד, מלאי צלם אלוקים, מלאי צניעות".

אומר השובה: "אנשים שאין להם שום תודעה עבדותית, בן אדם לא יכול לשעבד אותם. הם כל הזמן רואים את הטוב, אין להם ראייה של עבדים. יאללה, לכו. עובדים כאלה אני לא צריך".

כתוב שבגאולה "עין בעין יראו בשוב ה' ציון". רק מי שהיו לו שתי עיניים יראה גאולה. המרגלים ראו רק את הרע. את מפסידה כל כך הרבה אוכל, פרנסה, שמחה וחוויות טובות כשאת סומא באחת מעינייך כמו בלעם.

שאי עינייך

מהו תיקונו של לשון הרע? לא שתיקה כי אם לשון הטוב. התיקון של חטא המרגלים הוא ט"ו באב – להשתמש בפה לדבר טוב. "שא עיניך וראה".

כולנו מכירות את הסיפור המפורסם על המלך שחלה ואמרו לו "רק חלב לביאה יבריא אותך". הולך אדם חכם, מרדים לביאה ומוציא ממנה כוס חלב. בדרך אומרות הרגליים: "הכול בזכותנו. אנחנו הלכנו ללביאה". הידיים אומרות: "הכול אנחנו. אנחנו מחזיקות את כוס החלב". הראש אומר: "אני הגיתי את הרעיון להרדים לביאה". ורק הלשון שותקת.

הם מגיעים למלך והאיש אומר למלך: "הבאתי לך חלב כלבתא".

"אינך מתבייש?" מרעים עליו המלך. "ביקשתי חלב לביאה, מה הבאת לי חלב כלבה? להורג!"

"לא", ממהרת הלשון לתקן, "במקום שממנו אני מגיע, קוראים לחלב לביאה 'חלב כלבתא'".

"אה", אומר המלך, "אם כך אז אני חונן אותך".

"רואים?" שואלת הלשון, "המוות והחיים ביד הלשון". וכל האיברים מסכימים איתה.

איך את מסתכלת על החיים? על אותה סיטואציה את יכולה לומר דיבור מגעיל כמו "כלבה", ואת יכולה לומר עליה: "איזו לביאה. אילו כוחות חיים יש". זה מה שמשנה את החן שלך בעיני המלך.

האם את מעדיפה להביט בשתי העיניים? אז שום דבר בעולם לא ישעבד אותך.

פורסם ב''פנימה''

לרכישת מנוי