הזאבים
הזאביםצילום: ג'ראר אלון

מידי פעם, מועלים על קרשי הבמה הישראלית, הצגות שכל הווייתן היא ארץ ישראל.

כך היה בהצגה "גורודיש", על חייו ופועלו השנויים במחלוקת של האיש המיוחד הזה, כך, בהצגה "על האש" העוסקת בימי של הזיכרון והעצמאות בקיבוץ אחד בעמק, וכך קורה עכשיו בהצגה החדשה שמעלה תיאטרון הקאמרי "הזאבים".

זוהי הצגה שתוכנה ומרקמה הוא החיים בתוך ישוב חקלאי אחד שבו משפחה אחת רויזיוניסטית, עם תמונות של ז'בוטינסקי ובגין המעטרות את סלון הבית לבין משפחות שהווייתן הוא מפלגת פועלי ארץ ישראל או בלשון ימינו הליכוד נגד מפלגת העבודה.

ובליכוד, כמו בליכוד של השנים האחרונות, ישנו כוכב אחד שהגיע מארצות הברית וכובש את ליבם של האנשים. תחשבו לבד.

גם הדמויות האחרות ניכרות. דוד המשפחה, מפליא בדמיונו ליצחק שמיר, הבן המצליח כבר אמרנו.., שם הכלה יאירה ושם אם המשפחה? איך לא? זאבה.

הסיפור מתרחש בשנת 1978 שנה לאחר המהפך הפוליטי שהעלה את הליכוד לשלטון, במשק חקלאי מתפורר.

זאבה (תיקי דיין הנפלאה שנושאת על כתפיה חלק נכבד בהצגה) ובנה דב (אלון דהאן הישראלי הטוב שעובד להצלת משק המשפחה) מנסים לשרוד את פגעי הזמן והכלכלה. הם מוקפים באיבתם הנושנה של שכניהם אנשי "תנועת העבודה" ומנודים ע"י חבריהם בתנועת "חרות" ( אחיהם באצ"ל ובלח"י ), התנועה שעד לא מכבר הם היו בשר מבשרה.

חבל שמידי פעם הם מנבלים את פיהם במילים לא ראויות אבל אולי זו רוח התקופה. שובו המפתיע של הבן הצעיר נריק (דן שפירא) מארה"ב, מסמן אולי תחילתו של שינוי לטובה (תלוי את מי שואלים) או אולי להיפך, את שקיעתה הסופית הבלתי נמנעת של המשפחה.

לא הבנתי את כל המסרים שרוצה ההצגה להביא אבל כאשר השיר שתי גדות לירדן פותח את ההצגה ומסיימה ודמות נתניהו הצעיר כובש את לב האנשים מול המיקרופון מביאים את ההסבר.

הבימוי של הלל מיטלפונקט מצוין, המשחק משובח ומרתק, ולאורך כל מאה הדקות אתה למד משהו חדש. פעמים מצחיק, פעמים דומע אבל בשורה התחתונה, תיקי דיין, דן שפירא, אלון דהן, תמר קינן, יצחק חזקיה, יוסי קאנץ, עושים את העבודה היטב ומצליחים לרתק אותנו מחדש להוויה הישראלית.