מוקפים באהבה שמחה ואושר
מוקפים באהבה שמחה ואושראייסטוק

קמת בבוקר והכלים שטופים, חזרת הביתה והכביסה נעלמה מהסלון, הניירת שנערמה במשך השבוע על השולחן בפינת אוכל אסופה ומסודרת, ואין שום זכר לפרץ היצירתיות שדבק בילדים בשעות אחר הצהרים.

אולי בגלל שכל כך התרגלנו, אנחנו שוכחים בכמה טוב אנחנו מוקפים.

החוויה הקיומית ביותר שלנו (מלבד הנשימה) היא האכילה, אנחנו אוהבים את זה ומתרגשים מגיוונים ומטעמים חדשים. אבל בשביל שאנחנו נוכל להיסב סביב השולחן היה צורך בהתערבות של כוחות רבים. החקלאי שזרע את התבואה וטיפל בה במסירות בכפור ובשרב, נהג המשאית, סולל הכבישים, מתקין הפנסים, קבלן החנות, הקופאית, נהג האוטובוס שהביא אותה בבוקר, מהנדס הקופה, טכנאי מערכת הכריזה, המוסכניק שרק אתמול תיקן לנו את האוטו, מייצר המחבת... ועוד לא התחלנו. כולם חוליות בשרשרת ארוכה שמגיעה ממלך מלכי המלכים עד אליי, הוא משפיע ואני מושפע.

אם היינו זוכרים להסתכל על כל השרשרת המופלאה הזאת, כל ארוחת בוקר, שגרתית ככל שתהיה, הייתה הופכת לחוויה אוניברסלית מרגשת. אבל התרגלנו, זה ברור מאליו שהכל עובד כמו שצריך, כמו שעון. ואוי ואבוי אם לא יהיו לחמניות חמות בבוקר לפני שנשלח את הילדים לבית הספר.

בפרשתנו "עקב" מצווה אותנו הקדוש ברוך הוא לא להיכנע להרגל, ללמוד לעצור, לפני ואחרי, ולברך. להגיד תודה, לשמוח בכל הטוב, לא לראות שום דבר כמובן מאליו.

נכנסתם הביתה אחרי יום עבודה ארוך ומתיש, התור הארוך למקלחות מזכיר לכם עד כמה אתם עייפים, המבט הנואש לעזרה מבן/בת הזוג כבר ממש גומר עליכם ואתם, חסרי אונים, לא יודעים מהיכן לשאוב את הכוחות בשביל הצעד הבא.

פשוט מאוד - תפקחו עיניים, תסתכלו סביב. את סימני קריאה של 'מגיע לי!' תתרגמו לסימני שאלה של 'באמת?', שום דבר אינו מובן מאליו, אתם מוצפים באהבה ובשפע, שמחה ואושר, רק צריך ללמוד לקלוט ולמנף אותם.

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית ותיקה, בעלת רשת משרדי השידוכים דו-לב ומחברת הספר "סטטוס: בזוגיות"