אפליה ביחס לטרגדיה משפחתית?

תיקי חקירת הורים שהשאירו את ילדיהם ברכב סגור והביאו למותם נסגרים. האם נכון לתת יחס דומה להורים שביצעו תאונות אחרות?

שמעון כהן , כ"ה באב תשע"ו

ילד ברכב
ילד ברכב
פלאש 90

בשנים האחרונות מתפרסמים עוד ועוד מקרים בהם נשכחים ילדים במכונית על ידי הוריהם.

בעקבות הנחיה של הפרקליטות מוסבר לציבור כי נגד ההורים הרשלנים לא יפתח הליך פלילי, בשל הסבל הרב שנגרם להם ממילא מהמקרה הטרגי עצמו.

עו"ד חנה דוד, העוסקת בדיני תעבורה, סבורה כי יש לאמץ את הגישה הסלחנית הזו כלפי ההורים גם בהתייחס להורים שגרמו בשוגג למות ילדיהם בתאונות דרכים, ולא כפי שהדברים כעת.

בראיון ליומן ערוץ 7 היא תוהה מדוע הגישה הנכונה, האנושית והמוצדקת המופנית כלפי מי ששכח את ילדו אינה מופנית כלפי ההורים האחרים שעברו טרגדיה דומה של אבדן ילד. לטעמה יש כאן לא פחות מאפליה.

בדבריה היא מציינת כי תחושת האשמה של הורה שגרם למות ילדיו היא תחושה שתלווה אותו לאורך כל חייו, ונסיבות המוות, אם נגרם בתאונה בשגגה או כתוצאה משכחת הילד ברכב, כלל אינן משנות להורה האבל. לדבריה גם אין בין העבירות הללו כל הבדל מבחינת החוק הפלילי.

באשר להתנהלות המערכת המשפטית מול הורים שאיבדו את ילדיהם בתאונת דרכים היא מציינת כי הנוהל הוא פתיחת חקירה פלילית על ידי המשטרה נגד ההורים. על פי רוב בסיומה גם מוגש נגד ההורים כתב אישום חמור על ידי הפרקליטות, ורק לבסוף חומל עליהם השופט, ועל פי רוב מטיל עליהם עונש מאסר על תנאי או עבודות שירות ומטיל עליהם פסילה משמעותית מבלי למחוק להם את הרישום הפלילי המכביד שילווה אותם לשנים רבות קדימה.

דוד מציגה דוגמאות לדבריה. אחת הדוגמאות היא מקרה בו אב שהיה מעורב בתאונת דרכים עצמית ובה איבד בנו את חייו בלא שהיו מעורבים בתאונה כלי רכב נוספים. במקרה זה נפתחה נגד האב חקירה שבסופה המליצה המשטרה להעמיד אותו לדין. ביהמ"ש לתעבורה גזר במקרה זה על האב עונש קל יחסית וציין את העובדה כי "מות הבן הוא עונש חמור מאין כמותו", והטיל עליו מאסר על תנאי, פסילה של 11 חודשים, ופסילה על תנאי. הרישום הפלילי נגד האב נשאר על כנו.

במקרה נוסף, איבד אב את בתו בת ה-7, ואת גרושתו בתאונה שנגרמה עקב עייפותו ולאחר שנרדם במהלך הנהיגה. גם במקרה זה לא חמלה המשטרה על האב האבל. היא פתחה נגדו בחקירה פלילית, במהלכה נעצר, נחקר והוגש נגדו כתב אישום חמור. גם במקרה זה, החליטה השופטת מרים מזרחי לחמול עליו ולמרות הרישום הפלילי, היא גזרה עליו "רק" חצי שנה עבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה ל- 4 שנים. בגזר הדין כתבה השופטת מרים מזרחי: "יש מקום גם להביא בחשבון את הטרגדיה האישית של הנאשם , שאיבד בתאונה את גרושתו (אשר עמה המשיך לקיים קשר חיובי ממשי גם לאחר הגירושין), ואת בתו".

עוד היא מזכירה כי בימים אלה ממש מתנהל משפט נוסף נגד אם שגרמה למות בתה בת השנתיים לאחר שביצעה פניית פרסה אסורה והתנגשה ברכב שהגיח לכיוונה. יושבי הרכב נפגעו, אך בתה של הנהגת בת השנתיים נהרגה. גם הפעם המשטרה לא נמנעה מלהעביר את האם מוכת היגון את מטחנות הצדק, והיא הועמדה לדין אך דינה טרם הוכרע.

"הגישה שמבדילה בין תאונה לתאונה, בין טעות של הורה אחד למשנהו היא מוזרה ומקוממת, וחייבים לשים לה סוף", טוענת עו"ד דוד. "כשם שלא מעמידים לדין הורה ששכח את ילדיו ברכב, אין להעמיד לדין הורה שאיבד את ילדו כתוצאה מתאונת דרכים, ובוודאי לא להעניש אותו".

מנגד עו"ד דוד אינה שוללת גם את ההיגיון ההפוך בו יהיה מי שיטען כי גם נגד הורים ששכחו את ילדיהם ברכב והביאו בשוגג למותם יש לפתוח בחקירה פלילית. לטעמה יש לנקוט ביחס שווה בכל המקרים, בין אם מדובר בסגירת החקירה ובין אם בפתיחת חקירה.