אילוסטרציה
אילוסטרציהOffice XP

החל מהראשון בספטמבר כולנו נמצאים בכוננות ספיגה למעברים שאורבים לנו בכל פינה. החששות צפים ועולים כשהילדים מגיעים לנקודת מעבר. הפעוט יכנס בפעם הראשונה למעון, הבת עולה מגן נחמה לכיתה א', הבן הגדול עולה מבי"ס יסודי לחטיבת הביניים.

במקום להתרגש ולשמוח על השינוי הצפוי בחיי ילדנו, במקום להתמוגג מהגדילה וההתבגרות שלהם אנחנו מכרסמים ציפורניים, בקושי ישנים בלילה. בקיצור, דואגים שעות נוספות.

איך הוא יעבור את זה? איך תהיה המורה? הגננת? יהיה לו קשה בלי החברים הטובים שלא עוברים איתו הלאה? הוא יסתדר עם החברים החדשים?

שינויים ומעברים הם מקום של צמיחה חדשה, של פריחה, של למידה משמעותית. עמוק בפנים אנחנו יודעים את כל זה, אבל חוששים שהם לא יעמדו בזה. לא בטוחים שהם כשירים להתמודדות החדשה שהמעבר מזמן להם.

ואם יהיה להם קשה, אז מה? קושי זו לא מילה גסה.

נסו להיזכר כמה פעמים הצמיחה הגיעה אליכם מתוך משבר, כמה פעמים הפעלתם את היכולת היצירתית שלכם דווקא שנתקלתם בבעיה קשה שמחייבת פתרון וכיצד הרגשתם כשהתגברתם. הילדים שלנו עשויים מאותם חומרים. גם הם ימצאו פתרונות למצבים לא נוחים שהם יתקלו בהם וגם הם יצמחו ויגדלו מכך ואפילו ישמחו כשיתגברו על מכשולים.

בגישת "שפר" אנחנו מאמינים שאמון נכון הבא מתוך הבנה שהילד יכול להתמודד ולצמוח מזה, כולל בתוכו ידיעה ברורה שיש לו את הכוחות להתמודדויות שהחיים מזמנים לו. הידיעה הזו שלנו היא העידוד הכי טוב שנוכל לתת לילד שלנו. זו ידיעה שלא תחסוך לו מכשולים, אלא תצמיח אותו ותפתח בו את היכולת להתמודד איתם.

חוה סקליר
חוה סקלירצילום: יח''צ

אם נצליח לשנות את הראש ולדעת שהם באמת יכולים להתמודד עם מה שהחיים יזמנו להם, ניתן להם מתנה אדירה. מתנה שבאמת תיתן להם את הכוח להתמודדות הצפויה.

אבל מהיכן נשאב את הידיעה לכך שהם מסוגלים להתמודד? שהם בשלים לשינויים הצפויים? שהם ידעו לקום אם משהו או מישהו "יפיל אותם"?

משום מה אנחנו נוטים לשכוח את מה שראינו אצל ילדינו מאז שהם נולדו. הרי ראינו שעד שהילד הגיעו לגיל שלוש-חמש-שש, הוא הסתגל לכל השינויים בקלות, ואפילו בשמחה. הוא צהל כשהתחיל ללכת, חייך כשהצליח להסביר את עצמו, אפילו התגאה כשהצליח לשבת על האסלה ולעשות את צרכיו ושמח עם כל קפיצה. אתגרים לא מפחידים את הילדים, להפך. הם מצעידים אותם קדימה.

מוטב להיפרד מהחששות ולהבין שהילד שלנו הוא סתגלן מטבעו שבעצם די אוהב ללמוד דברים חדשים ולגדול. ומוטב להזכיר לעצמנו שהעובדה שהוא יצטרך לעבור מהגננת הרכה למורה שדורשת, מהמסגרת שבה יש הרבה הפסקות לזו שכמעט אין בה הפסקות, משעה ביום של מטלות בית לשלוש שעות, מחבורת הילדים אתה גדל לחבורה חדשה תחייב אותו להתמודד, אבל הוא מסוגל וטוב לו שילמד ויגדל מההתנסויות הללו.

זה התפקיד שלנו כהורים מחנכים, להראות לו את הדרך וללמד אותו להתמודד בחיים. יש מצבים קלים ומהנים ויש אתגרים ומצבים קשים שכמתמודדים אתם זה שיעור חשוב לחיים.

אם נדע באמת שהם יסתדרו ונשאיר אצלם את האחריות להתמודד עם המצבים החדשים שנקרים בדרכם, נאפשר להם לגדול, להתפתח ולהיות מוכנים להתמודד עם החיים

גם התקופה הקרובה של המעבר לגן, לבית הספר היסודי או לחטיבה יכולה להיות קסומה אם רק נאפשר להם להתמודד שם. לא לחשוש בשבילם מכל שינוי ומעבר כאילו הם לא יכולים לו, אלא להיפך לדעת שהם יכולים. רק צריך לתת אמון ולדעת שהם יכולים ושמחים לעשות את זה לבד.

חוה סקליר היא מנהלת מרכז שפר, מנחת הורים, יועצת משפחתית וזוגית