ביקשה למות עם התנ"ך

בצפת הונצחו בני משפחת אונגר שנטבחו בידי כנופיה ערבית בשנת 36'. על האב וילדיו שנרצחו לעיני האם והסבתא מספר חוקר עברה של צפת.

שמעון כהן , ב' באלול תשע"ו

בני משפחת אונגר
בני משפחת אונגר
צילום: באדיבות צאצאי המשפחה

יעקב שנקמן, מחוקרי ההיסטוריה של העיר צפת, מספר ביומן ערוץ 7 על אירוע מיוחד שהתקיים בעיר להנצחת זכרם של בני משפחת אונגר שנרצחו לפני שמונים שנה בידי כנופיה ערבית שחדרה לעיר.

בטקס בו נחשף שלט הנצחה מחודש לזכר בני המשפחה שנטבחו, השתתפו בין השאר מאיר המאירי, ראש עמותת ותיקי צפת, זאב פרל ראש העירייה לשעבר, יוסף אריה פרומוביץ' גבאי בית הכנסת צ'ורטקוב, בית הכנסת בו התפלל אלטר אונגר הי"ד, אריה בוזנך מניצולי הטבח במעלות, מתפללים מבית הכנסת אבריטש הסמוך, שנקמן עצמו ואחרים.

כשהוא מספר את סיפור הירצחה של משפחת אונגר פותח שנקמן בתיאור התקופה כולה:

הרצח אירע בליל כ"ו אב תרצ"ו 13.08.1936, התקופה היא ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט, המרד הערבי נגד השלטון הבריטי, ימים המתאפיינים במתקפות אלימות על יהודים. "בשנות המרד נרצחו 600 יהודים ואלפים נפצעו, פרעות בכל הארץ, פגיעה ברכוש בדרכים ובחקלאות. צפת הייתה עדיין תחת הטראומה של תרפ"ט, שבע שנים קודם לכן, כאשר נרצחו 18 יהודים ברובע היהודי בצפת ובעין תינא הסמוכה".

בניגוד לתרפ"ט המתקפות על יהודי צפת הגיעו מהאזור הכפרי ולא העירוני. כתוצאה מלקחי מאורעות תרפ"ט הישוב היהודי בצפת מחוזק בכוח הגנה, מגובה בעמדות מאולתרות, נשק מוברח מוחזק בסליקים, גם אם לא רבים, יש סיורים בלילות של מתנדבים, תחנת נוטרים קיימת ושוטרים יהודים במשטרה הבריטית. שוטרים יהודים מוטרדים על ידי שוטרים ערבים, התקפות שונות, הסתה במסגדים, הפגנות וצעדות לכיוון הרובע היהודי.

בתקופה זו חיה משפחת אונגר ובה אלטר יחיאל צבי אונגר, סופר סת"ם יליד גליציה, רעייתו חיה רבקה אונגר ושלושת ילדיו - רחל שיינדל (יפה) בת 9, אברהם יצחק יעקב (יענקל'ה) בן 7, וחוה בת 4, ועימם הסבתא אלה ליפשיץ.

"אלטר אונגר היה איש צדקה, אסף צדקה מדי יום חמישי, והמשפחה הייתה מארחת חולי שחפת שהגיעו לעיר להתרפא בעיר. בליל כ"ו אב תרצ"ו בשעות הערב התארחו שוטרים בריטים בבית המשפחה, אכלו שם. בשמונה וחצי בערב התפרצה כנופיה לתוך הרובע היהודי, לכיוון עמדה 7. משום מה לא הבחינו בהם והם חדרו פנימה. יתכן שמדובר בערבים מכפר הרוצחים עין זיתון שמאוחר יותר נסגר החשבון איתו על ידי לוחמי הפלמ"ח שפוצצו חלק מהבתים שבו".

ממשיך שנקמן ומתאר את אירועי אותו לילה נורא: "הם עלו לסמטה ליד בית משפחת אונגר, ניסו לפרוץ לתוך בית ולא הצליחו, ירו בעששית והמשיכו בדרכם. הם הגיעו לבית משפחת אונגר, ניסו להיכנס, לא פתחו להם, ירו במנעול ונכנסו פנימה והחלו ברצח הילדים ביריות.

''הם רצחו את הילדים ואת האב מול האם והסבתא. האם התחננה שירו בה ולא בבעלה, אבל הם ירו בו בראש ורצחו אותו במקום בהיותו בגיל 36. נרצחו אתו הבן, והבת חוה, נפצעה קשה הבת רחל שנדל בת ה-9. היא גססה בבית החולים הדסה שכיום משמש את מכללת צפת. כשהרגישה שהיא נחלשת ביקשה ספר תנ"ך כדי למות עם התנ"ך.

''היא רצתה לראות את אביה ואת אחיה אבל אמרו לה שהם ישנים אז היא הבינה מה קורה. המשפט האחרון שהיא אמרה לאימה היה 'אמא, אל תדאגי המשיח יבוא. הוא מוכרח לבוא' ואז היא נפטרה".

הכנופיה שביצעה את הרצח הותקפה בידי אנשי הגנה שהגיעו לאזור. בקבוצה היו חברים גם כמה אנשי אצ"ל שהשתתפו בפעולה ופגעו בחלק מהרוצחים בירי אקדחיהם, "הבריטים לא נקפו אצבע כדי לגלות מי היו חברי הכנופיה. אחרי זמן מה הסבתא גילתה אחד מהם בשוק, היא הקימה מהומה אבל הוא לא נתפס. האם הייתה יורדת לקברים מדי יום עד שהחליטו שלא טוב שתישאר בצפת. היא עברה עם הסבתא לירושלים. האם איבדה במתקפה חלק מאגודל יד ימין שלה מירייה".

שנקמן מספר עוד כי האם נישאה בשנית לבן למשפחת רבינוביץ' בירושלים ונולד להם בן שכיום הוא חסיד בעלז המתגורר כיום בירושלים. "הוא סיפר לי שהרצח רדף אותה עד גיל שבעים. כל אירוע הזכיר לה איך היה במשפחה הקודמת. כשהיה מבקר אותה בשנותיה האחרונות בבית אבות היא הייתה מצביעה על אנשים שאיבדו את זיכרונם ואומרת כמה טוב להם שאינם זוכרים את עברם...".

הרצח נותר טראומתי מאוד בעיר צפת כולה, מספר שנקמן על דבריו של מאיר המאירי, ראש עמותת ותיקי צפת, המספר כי במשך שנים היה מסתכל דרך חלונות הבית ורואה חפצים וצעצועים מגואלים בדם. הבית ננטש ואיש לא רצה להתגורר בו בשל עברו הכואב והטראגי.

"לימים אחד ממבחני האומץ של מתגייסי ההגנה היה להתגנב לבית אונגר בלילה, להביא משם פתק לבוחן כהוכחה לכך שהמתגייס אכן נכנס לבית המדובר. מאוחר יותר מוקם בבית אחד הסליקים המרכזיים של ההגנה".

בהגנה עשו בבית שימוש נוסף – תצוגת נשק הוכנה בקומת המרתף על מנת להוכיח לבכירי הישוב היהודי בצפת שאכן ההגנה רכשה כלי נשק בכספי התרומות שנאספו מתושבי העיר ולא נעשה בכספם שימוש זר. בסילוקה של תערוכת הנשק כמעט ונתפסו המבריחים על ידי הבריטים.

"במשך השנים הבית נזנח ונהרס, יצקו עליו מעטה גדול של בטון וגידרו באבנים. בשנים האחרונות מר רבינוביץ' שרואה בנרצחים את אחיו לכל דבר, למרות שלא הכיר אותם, מכר את החלקה לאריאל מליחי שבנה את הבניין מחדש ושילב בו אבנים מהבניין המקורי".

שנקמן מציין כי כיום לרבינוביץ' יש נינים ונכדים רבים ועובדה זו מהווה מעין מימוש משאלת ליבה של אמו שאמרה שמהענף שנותר יצמח כרם שלם שיהווה מענה לרוצחים.

"בשבוע שעבר טקס במלאת שמונים לרצח. בכך מליחי קיים התחייבות שלו לרבינוביץ' להנציח את הנרצחים בצורה נאותה. חידשנו את שלט ההנצחה של הבית", מספר שנקמן על האירוע החותם את הפרשה, ובדבריו הוא מביע תקווה שהטמעת זכרם של בני משפחת אונגר כמו גם אירוע הרצח הטראגי יגרום לכך ש"כולם יזכרו מה שהיה שם ושנקווה שיבינו עם מי יש לנו עסק".

למבקשים לבקר במקום ולזכור את המשפחה שנטבחה מציין שנקמן כי מקומו של המבנה הוא בסמוך לבית אבו המפורסם והמוכר למבקרים בצפת, הבית מצוי במורד היורד לכיוון צפון מרחבת בית אבו, שם ניתן לראות את השלט המציין את שמות בני המשפחה וניתן להגיע גם לעמדה 7 ולראות את נתיב תנועתם של המרצחים.

חשיפת שלט ההנצחה
צילום: יעקב שנקמן
נרות על קברי הנטבחים
צילום: יעקב שנקמן
שלט ההנצחה
צילום: יעקב שנקמן