הצגה: "פילוקטטס", מאת היינר מולר

ההצגה מספרת ברוח מודרנית את סיפור המפגש המרתק בין אודיסאוס לפילוקטטס שהתרחש בשלהי מלחמת טרויה

קובי פינקלר , ג' באלול תשע"ו

פילוקטטס
פילוקטטס
צילום: ג'ארר אלון

מלחמת טרויה. שתי מילים שאומרות הכל. כמה כבר נכתב, כמה כבר דובר וסופר ותמיד יש פנים חדשות למילים סוס טרויאני, חומות טרויה ויון.

הצגה חדשה, פילוקטטס, שנכתבה בידיו של היינר מולר ובבימויו של אבישי מילשטיין מספרת ברוח מודרנית את סיפור המפגש המרתק בין אודיסאוס לפילוקטטס שהתרחש בשלהי מלחמת טרויה, בשלב בו הצבא היווני כבר מותש ומפורר מהמצור המתמשך על חומות העיר שלא נכנעת.

זהו פרק בהיסטוריה. זווית אחרת ולא מוכרת של מלחמת טרויה, מלחמה שנמשכה עשר שנים, גבתה מחיר דמים עקוב של עשרות אלפי חיילים ואיש לא יודע באמת מה גרם לפתיחתה.

שנים לאחר שאודיסאוס היגלה את פילוקטטס, אחיו לשדה הקרב שהפך ליריבו המר, הוא מחליט לפייסו ולגייסו בחזרה למאמץ המלחמתי. בכדי לשכנעו לשוב, הוא מביא אתו לאי בו כלוא פילוקטטס את נאופטולמוס, בנו הצעיר וחדור המוטיבציה של אכילס והשניים מציעים לפילוקטטס עסקה: לחזור לנהל את המלחמה ולזכות בתהילת גנרלים ובתמורה – לשכוח את העוול שגרמו לו.

המפגש הטעון עם הסמל הלאומי הגולה, לאחר שנים של סבל, בדידות ועלבון עמוק, הופך למחול מרתק של מניפולציות פוליטיות ורגשיות עד לסוף הלא צפוי.

המחזה, נכתב בשנת 1964 על ידי היינר מולר, כמעין תרגיל מרשים בשכתוב המיתולוגיה היוונית, ובפועל מדובר במחזה חתרני ומתוחכם מאין כמוהו.

באורח מבריק, הוא כתב מעין מחזה אוטוביוגרפי, כשהוא משתמש בכיסוי האמת על ידי דמויות המיתולוגיה היוונית וגיבורי מלחמת טרויה. המחזה לא הועלה מעולם בגרמניה המזרחית. מאז עלייתו של המחזה על הבמה חי מולר חיים כפולים: מוגלה ומוקצה בתוך מולדתו ומוערך, ואחר כך אף נערץ, במערב.

ההצגה נקיה, אך לא פשוטה לצפייה, בשל המימדים של התקופה אותם ניסה (והצליח) הבמאי להביא לקרשי הבמה. פילוקטטס היא הצגה איכותית עד מאד מבחינת המשחק המעולה של נמרוד ברגמן בתפקיד פילוקטטס, ניר רון המגלם את אודיסאוס ואריאל וולף המגלם את נאופטולמוס.