בנט
בנטצילום: Yonatan Sindel/Flash90

שר החינוך, נפתלי בנט השתתף היום (שלישי) בהלוויית הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל בירושלים וספד לו.

ההספד המלא:

בהקדמה לאורות הקודש כותב הרב הנזיר שבשנת תרפ"ב הוא בא לרב קוק ושאל אותו האם בתורתו יש שיטה, ותשובתו של הרב היתה: כן, ודאי. באותו זמן גמלה בליבו של הרב הנזיר ההחלטה שהוא יסדר ויערוך את תורת הרב כשיטה אלוקית שלמה.

"השיטה" – תורת הרב קוק, שיטת הציונות הדתית, חיבור הקודש והחול, נבנתה ונוסדה כאן, בישיבת מרכז הרב. הרב קוק, הרב הנזיר, הרב צבי יהודה היו מבוני השיטה. הרב שאר ישוב היה זה שהוציא את השיטה אל הפועל - אֶת תורת ארץ ישראל. בלימודו בישיבה, בשירותו בהגנה, בשבי הירדני, בשירותו הצבאי ובעולם הרבנות שאליו נכנס משירותו הצבאי ועד סוף ימיו. בהוצאה אל הפועל של תורת ארץ ישראל. תורה וצבא, השכלה ועולם רוחני רחב. ספרא וסיפא.

**

‏גדלתי בחיפה בשכנות לביתו של הרב שאר ישוב כהן ז״ל, רבה הראשי של חיפה.

דרך הרב שאר ישוב הבנו מה זו ציונות דתית. הרב תמיד היה מאיר פנים, תמיד צנוע, תמיד מחבר, יחד עם אשתו הרבנית נעמי. אי אפשר להפריד אותו מהרבנית נעמי - והם ראו כל יהודי באשר הוא. הוריי הגיעו לשכונה - מנותקים מהיהדות - והרב והרבנית היו הראשונים שדאגו שתהיה קבוצת לימוד ותפילה, ולימדו אותם את יסודות היהדות.

עם ישראל היה בראש מעייניו, אבל גם ארץ ישראל. הרב תמיד דיבר בשקט ובמתינות. אני זוכר פעם אחת שהרב כעס והרים את קולו - וכולנו היינו בהלם. זה היה כשחילקו את ארץ ישראל. הוא כעס וראה בזה חטא של ממש. ויותר משכעס, הוא כאב.

**

אסיים בקריאת קטע מיומנו של הרב, כלוחם בעיר העתיקה ב-ו' באייר התש"ח:

"עם ערב שככו הקרבות, והערבים – כמנהגם ללחום ביום, ולא בלילה – הפסיקו את המתקפה.

נכנסתי חגור-נשק לשעה קלה לבית-הכנסת על שם רבן יוחנן בן-זכאי, מתחת לפני האדמה. כל הנברשות של נרות שמן הזית הודלקו והאירו באור יקרות.

התפילה הייתה חגיגית ונלהבת. שירֵי "בר-יוחאי משיב מלחמה שערה" – נשמעו בכל ארבעת בתי-הכנסת. מזמורֵי-תהילים נאמרו לניצְחון הלוחמים ולהצלת העיר הנצורה. הם הגבירו בי את האמונה ואת רצון-הניצחון. לא העליתי על הדעת אפשרות של נפילת מבצר עוז זה.

הרוח הייתה מעודדת וגברה האמונה בלב. האמנתי כי נחזיק מעמד, ואולי גם ננצח.

רגע-השיא היה כאשר לאחר תפילת שמונה עשרה, דפק הרב על השולחן (דומני, כי היה זה הרב בן-ציון חזן), והחזן פתח בהלל בברכה בשם ומלכות, על דעתם של גדולי-הרבנים שהיו נוכחים, כמנהגנו בהלל של ליל א' של פסח. לא היו ויכוחים ולא חילוקי-דעות.

הכל בלב אחד אמרו "הַלל" על הנס הגדול של תקומת מדינת-ישראל, לאחר קרוב לאלפיים שנות גלות. כולנו הודינו לקב"ה על הנס הגדול, שעשה לעם ישראל, הֶאֶמַנּוּ וידענו: "כי לא יטוש ד' עמו, ונחלתו לא יעזוב"."

**

אני משתתף בצערן של הרבנית נעמי, ובתו אלירז קראוס, מנהלת בכירה במשרד החינוך, וכל משפחתו ומוקיריו. ה' נתן, ה' לקח, יהי שם ה' מבורך.