מסר מרגיע לשחורים ולהיספאנים. טרמפ בדטרויט, השבוע
מסר מרגיע לשחורים ולהיספאנים. טרמפ בדטרויט, השבועצילום: Carlo Allegri, רויטרס

בפעם הקודמת שהטור הזה עסק במרוץ לנשיאות בארצות הברית, הוכרז כאן שמועמדותו של דונלד טראמפ הרפובליקני מתה מוות קליני, והמועמדים הרפובליקנים לקונגרס חייבים להציל את עצמם.

בשבוע שבו המרוץ נכנס להילוך גבוה, לאחר חגיגת יום העבודה בארצות הברית, טראמפ דווקא מצמק את הפער בסקרים, ובכמה מהם אפילו עובר במקצת את יריבתו קלינטון. אכן, המרוץ השנה מציב חוזים ויידעונים בתקשורת, כולל עבדכם, בפרופורציות הנכונות של חכמים לאחר מעשה שמחפשים הסבר להתפתחויות שהפתיעו אותם.

אפשר להסביר שתנודות חדות כאלה במרוץ הן טבעיות למצב שבו חלק גדול בציבור האמריקני רואה את הבחירה בין שני המועמדים כבחירה כבין מגפת דבר לחולירע. אבל האבחנה הזאת לא מספיק מדויקת, לכן מוצעת כשירות לקורא האבחנה של פגי נונן, בעלת טור חדת עין ב'וול סטריט ז'ורנל'. נונן מעדיפה לתאר את הבחירה בין קלינטון לטראמפ כבחירה בין דיכאון לחרדה. קלינטון משרה דיכאון, כי לאיזה חידוש אפשר לצפות מגברת שנמצאת בפוליטיקה כבר שני דורות, מאז ליוותה את בעלה למעון מושל ארקנסו? לפי נונן, קלינטון רצה לנשיאות כדי להיות במרכז העניינים, מלווה על ידי יועצים, היות שהאלטרנטיבה היא לשבת בבית באפס מעשה. מולה מתייצב טראמפ שיש בידו להפתיע, אבל לך תדע איזו הפתעה הוא מכין לך, ולפעמים נראה שגם הוא עצמו לא יודע.

אם הפירוש שלי על אבחנתה של נונן הוא נכון (ואני מסיר ממנו כל אחריות), היוזמה נמצאת בידיו של טראמפ, וכל מה שעליו לעשות זה להוריד את מידת החרדה כלפיו בקרב הציבור. בצעדיו האחרונים הוא החל לפעול בכיוון הזה, כגון בביקורו במקסיקו לשיחה עם נשיא השכנה מדרום - ביקור שעבר יחסית בהצלחה.

טראמפ הגיע גם לביקור בכנסייה שחורה בדטרויט, בעבר בירת תעשיית הרכב האמריקנית, שהפכה לסמל העזובה העירונית בארצות הברית. המסר שהוא ביקש לשדר היה: אני לא הגזען הנורא אשר שש לטרוף ולגרש היספאנים ולאכול שחורים בלי מלח. המועמד הרפובליקני גם חוזר על המסר: מה יש לכם כבר להפסיד, נתתם את אמונכם בדמוקרטים והרי התוצאות בדטרויט. אצל קלינטון אין סיכוי לשינוי, אבל אולי אני אוכל להפתיע אתכם לטובה. בעקבותיו של טראמפ הגיע גם ביל קלינטון לדטרויט, כדי להזכיר שבימי נשיאותו המצב הכלכלי היה מצוין וזה עתיד לחזור עם היבחרה של אשתו.

הנמכת החרדה מפניו אינה משימה בלתי אפשרית בשביל טראמפ. יש מי שמצחקקים למול מאמציו, אבל הם שוכחים שטראמפ אינו חייב לשכנע את רוב ההיספאנים והשחורים להצביע לו. כל מה שעליו לעשות הוא להוריד את אחוז ההצבעה בקרבם לטובת קלינטון באחוזים ספורים, בשילוב עם גורם הדיכאון שפועל נגד קלינטון. אותו גורם מתחזק ככל שנחשפים על קלינטון פרטים המעידים כביכול שדין אחד לכולם ודין אחר למשפחת קלינטון. הצלחת האסטרטגיה הזאת תלויה כמובן ביכולתו של טראמפ להתמיד בה ולא לבעוט בדלי באמירה אומללה נוספת.

עידן כלכלי חדש

התעוררותה של הלאומיות באירופה ובארצות הברית מחדש היא תופעה מבורכת מבחינתה של ישראל, היות שהיא מגבירה את ההבנה לישראל, אשר מתעקשת על זהותה כמדינת הלאום של העם היהודי. אבל היושר האינטלקטואלי מחייב להכיר גם בצדדים של התופעה שהם פחות נעימים לישראל.

ההתעוררות הלאומית תביא בעקבותיה גם לאומיות כלכלית. המכשול העיקרי בשיחות על הסיוע הביטחוני האמריקני לישראל הוא פחות סכום הסיוע, ויותר ההשלכות שלו על התעשייה הביטחונית הישראלית. ישראל הפכה להיות שחקנית חשובה בתעשיית הנשק, והאמריקנים כבר רואים בנו מתחרים, וכך עולה אצלם השאלה מה האינטרס שלהם לסבסד את התעשייה הביטחונית הישראלית. לכן בתמורה לכספי הסיוע, האמריקנים רוצים להטיל הגבלות על ייצוא הנשק הישראלי ולהוציא אותנו מהתחרות.

תוכנית הסיוע הביטחוני חשובה לישראל פחות מההיבט הכספי ויותר כסמל לתמיכה האמריקנית בישראל. היא גם מחזקת את הקשר המוסדי בין משרד ההגנה האמריקני למערכת הביטחון הישראלית - קשר שמסוגל לשרוד יחסים רעועים בין נשיא אמריקני לראש ממשלה ישראלי. אבל ייתכן שניאלץ לוותר על הסיוע, או לחילופין להשקיע יותר בשכנוע האזרח האמריקני שהעסק משתלם לו.

אובמה אינו חשוד באהבת יתר למדינת ישראל, אבל הוא פועל בתוך מגמה כלל עולמית. הסחר החופשי נמצא בנסיגה. הסכם הסחר בין ארצות הברית למדינות האוקיינוס השקט, שהפך לנדבך חשוב במדיניות אובמה לנטוש את המזרח התיכון ולהתמקד באוקיינוס השקט, לא יעבור. גם הילארי קלינטון הפכה את עורה, ולאחר שהייתה תומכת נלהבת היא מצהירה כעת על התנגדותה התקיפה להסכם הסחר. הסכם דומה שהיה אמור להתגבש בין מערב אירופה לארצות הברית ירד מהפרק, נוכח התנגדות גוברת באירופה. כשם שמדינות מבקשות יותר לשמור על גבולותיהן, כך הן גם מבקשות לשמר את עצמאותן הכלכלית בלי להיות כבולות בידי הסכמים.

ממשלת ישראל וקברניטי המשק הישראלי חייבים לתת את הדעת על המגמה הזאת. פריצת הדרך הכלכלית של ישראל הושגה בעידן הסחר החופשי. זה היה לאחר שישראל נטשה את שיטת מכסי המגן, שנועדו להעניק ליצרנים מקומיים יתרון בשוק המקומי המצומצם, ושמה פעמיה לעבר השוק העולמי. אין כאן הצעה לחזור לימים שבהם הצרכנים הישראלים, למעט בעלי האמצעים, נאלצו לבחור בין מקרר מתוצרת תדיראן למקרר מתוצרת אמקור. כלכלת ישראל חייבת להמשיך להיות ממוקדת ייצוא. אבל בנוסף לאתגר שמציבים המתחרים על התוצרת הישראלית, עליה להיות סופר-כדאית כדי להתגבר על הלאומיות הכלכלית הגוברת.