תתני לעצמך לרדת
תתני לעצמך לרדתצילום: שאטרסטוק

אישה שעברה תהליך מאוד משמעותי בהיריון ובלידה סיפרה לי את סיפורה:

הייתי בחודש השמיני להיריון. הרגשתי חוסר שקט, ולא הבנתי למה. לא הכרתי את עצמי ככה. הרגשתי שאני ממש נחנקת עם עצמי, שאני בסערה, שאני מלאת פחדים.

ערב אחד הלכתי למפגש שארגן בית החולים, ושם מבין כל ההרצאות תפס אותי משפט אחד: "גם בלידות חוזרות - לקבל את זה שאת מפחדת". המשפט הזה נתן לי הבנה חדשה: מותר לי לפחד. אפילו שהלידות שלי מהממות ובריאות, זה בסדר לפחד.

הרגשתי שלקראת הלידה יש בתוכי עומס חששות, ואלה יצרו חוסר שקט פנימי שהשפיע על כל החיים שלי. הייתי מתוחה, מעורבבת, דבר שלא הייתי רגילה אליו בחיים שלי. לא ידעתי מה לעשות.

במקרה (רק מה'...) הגעתי לסדנה שדיברה על קשיים בחיים ועל החשיבות לטפל בהם ולהוציא אותם החוצה. לא להדחיק את הקשיים ולהשאיר אותם בפנים. חשבתי לעצמי שזה בדיוק המצב שאני נמצאת בו, ובכל זאת התביישתי ללכת לטיפול.

הרי בסך הכול, הכול בסדר. אם אני הולכת לטיפול זה אומר שמשהו בי לא בסדר, נכון?! הרי בשביל ללכת לטיפול צריך שתהיה בעיה שאפשר להגדיר אותה כבעיה, וגם צריך להעז לפתוח בפני מישהי אחרת את מה שקשה לי. זה מפחיד. ואיך אני אצא משם... ואני הרי מכירה את עצמי הכי טוב, אז מי כבר תוכל לעזור לי...

הרגשתי שאני לא יכולה יותר. הבנתי שאני בתוך הקושי ורק מישהי שהיא מחוץ למציאות הזאת תוכל לפתוח לי את העיניים ולהאיר לי דברים שאני לא יכולה לראות בעצמי. ואולי היא גם תוכל לעזור לי להיכנס למקומות יותר עמוקים שלבד אני לא יודעת ואולי גם לא רוצה להיכנס אליהם.

הלכתי למטפלת רגשית שמטפלת בשיטת 'התמקדות'. הייתה לה נוכחות מרגיעה, והרגשתי שיש לה יכולת להיות כלי, לכוון אותי. הרגשתי שהיא מקבלת אותי איך שאני, בלי שיפוט וביקורת, ממקום נקי ומאפשר.

סיפרתי לה איך אני מרגישה. היא הסבירה לי שהתחושות באות ממקום עמוק יותר בתוכנו, ולכן כדי לראות מה יש שם וכדי לשחרר, כדאי להיכנס פנימה, להקשיב לתחושות מבפנים ולאפשר להן מקום של שחרור.

עשינו הרפיה קצרה ונכנסנו פנימה. הייתה שם תחושה שאני עומדת בים, ובים יש גלים נעימים. לאט לאט הגלים התחזקו וזה הפך למשהו לא נעים. בהמשך הגלים הצליפו בי, הייתה סערה. ואני עמדתי שם כמו תורן, מנסה בכל כוחי לא ליפול ולא מצליחה. פחדתי להיעלם, לא להיות כלום. פחדתי מחוסר האונים, מחוסר השליטה, פחדתי להתפרק.

היינו שם ביחד. המטפלת הנחתה אותי פשוט להיות שם ולנשום, לקבל את הגלים שמגיעים ולדעת שזה בסדר ליפול, להיעלם בתוך הים. אחר כך הפכתי לכתם שמיטלטל בים, לאט לאט פשוט צפתי במים. המים נרגעו והרגשתי כמו עלה שצף בעדינות על הגלים. הצטיירה לי תמונה פסטורלית ורגועה.

יצאתי מהטיפול עם תחושה חזקה מאוד שאפשר ליפול, ושיכול לצאת מזה משהו טוב. הרגשתי שהחוויה הזאת נטבעה בי, שזה נכנס לתוכי ושזה שם. לאט לאט הרגשתי שהדברים נפתחים ונרגעים במציאות, בחיים שלי.

הלידה הייתה מדהימה! אף על פי שהיא הייתה קשה יחסית, משום שהעובר היה במצג פנים ולכן שלב צירי הלחץ התארך מאוד. אמרתי לעצמי: תכניסי את הראש למים ותהיי כלום. היה לי טוב להיות במקום חסר האונים, לבכות את המקום הלא זקוף, לתת לעצמי להיות למטה.

אחר כך הכול התחבר לי להבנה נפלאה: אם תיתני לעצמך לרדת, תוכלי לעלות למקום הרבה יותר גבוה ממה שהיית יכולה אם לא היית יורדת.

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי