'נפשי תקשיב שירו - מופע שירי הרב קוק',
יובל פרוינד ו'הניצוצות'
מי היה מאמין שפרויקט כזה יישמע בנאלי. דיסק משירי הרב קוק זה רעיון שעד לפני כמה שנים נחשב לדמיון פרוע, אבל בשנים האחרונות כתבי הראי"ה הפכו למקור השראה פורה ליוצרים.
עובדיה חממה ואליעזר שמידוב הקדישו דיסקים שלמים לרב קוק, ובשנתיים האחרונות הצטרפו בשירים מכתביו גם זמרים כמו יונתן רזאל ועמירן דביר. במקביל הולכות ומתרבות הגרסאות ללהיט "כנפי רוח" של ביני לנדאו והישיבה לצעירים (שמילאה גם היא אלבום משירי הרב קוק עוד לפני כולם). עכשיו, כשמצטרף אלבומו של הרב יובל פרוינד, הגענו למצב שצריך להסביר מה החידוש בו.
אז מה באמת החידוש באלבום הזה? קודם כול, כשמדובר ברב שמלחין ומבצע את כתבי הרב, זה כבר סיפור בפני עצמו. קל וחומר כשמדובר ברב פרוינד, אחד הבולטים בין כותבי הביאורים לכתבי הרב קוק. אחרי מפעל גדול של כתיבה ולימוד, שכמובן רחוק מלהיפסק, הוא החליט לעלות לבמה עם מופע משירי הראי"ה, בדיוק ביום השנה השמונים לפטירתו. כעת, ביום השנה השמונים ואחד, המופע יצא גם כאלבום. עכשיו הלחן והשירה של הרב פרוינד מצטרפים לספריו ולמאמריו, ומהווים גם הם מעין פירוש.
החידוש השני הוא אופיו של הפירוש. הרב פרוינד חולק במידה מסוימת על ה"פרשנים" שקדמו לו, כבר בעצם הבחירה בז'אנר המוזיקלי – רוק. אם מקהלת הישיבה לצעירים, למשל, הלכה על לחנים שמחים, פשוטים והרמוניים, האלבום החדש משדר הרבה יותר מורכבות וכאב. גם הטקסטים שנבחרו אינם בהכרח קטעים מלאי עידוד, נחמה והעצמה, וחלקם לקוחים ממקורות שבהם כותב הראי"ה על הלבטים והקרעים שבנפשו פנימה. "רפו מיתרי בשרי מהתהלך קודר", "מי ידכדך כל כך את נשמתי" ו"כוחותיי שבורים" זועק הרב יובל פרוינד, והגיטרה החשמלית ממחישה את עומק הזעקה. אפילו ב"כשהנשמה מאירה", ציטוט שנשמע רגוע אצל עובדיה חממה, והרבה לפני כן אצל ראובן סירוטקין, שומעים את השמיים עוטי הערפל. במובן מסוים, למחלוקות סביב משנת הראי"ה יש עכשיו גם ביטוי מוזיקלי.
ומי צודק? אלו ואלו דברי אלוקים חיים. אלו ואלו ראויים למקום בארון הדיסקים, שמתוך הניגודים וההבדלים נעשה מגוון ושלם יותר.