אתה גבר? אשכנזי? בריא בגופך? אם מישהו לא יעצור את המגמה של ההעדפה המתקנת נראה כי תתקשה למצוא משרה.
סעיף 15א לחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959 קובע כי בקרב העובדים בשירות המדינה, בכלל הדרגות והמקצועות, בכל משרד ובכל יחידת סמך, יינתן ביטוי הולם, בנסיבות העניין, לייצוגם של בני שני המינים, של אנשים עם מוגבלות ושל בני האוכלוסייה הערבית, לרבות הדרוזית והצ'רקסית, ושל מי שהוא או שאחד מהוריו נולדו באתיופיה.
נציבויות שונות שהוקמו במשרד המשפטים בשנים האחרונות פועלות במרץ כדי לאכוף את רוח החוק על המגזר הציבורי בכלל, ועל עובדי המדינה בפרט. החוק הנ"ל, יחד עם הלכות פרוגרסיביות שהתקבלו בבית הדין הארצי לעבודה, קיבעו את המדיניות הכללית בנושא: כאשר למשרה ציבורית מתמודדים שניים בעלי כישורים שווים, אם האחד הוא אישה, ערבי, נכה או ממוצא אתיופי, יש חובה להעדיף אותו. במשרד המשפטים עצמו מהדרין עוד יותר ומשריינים מראש תקנים למגזרים המועדפים. כרגע לפחות גם החרדים עובדים במרץ, כדי להיכנס לרשימה היוקרתית של המקופחים.
המגמה אגב לא תפסח לאורך זמן על השוק הפרטי. יזמים חברתיים פועלים לאכוף את כללי ההעדפה גם מחוץ למגזר הציבורי. זאת באמצעות חקיקה ישירה שתאלץ גופים פרטיים גדולים לתת ייצוג הולם במצבת כוח האדם שלהם, וגם על ידי מכרזים ממשלתיים שיעניקו ניקוד גבוה לחברות שיפגינו העסקה של המגזרים המועדפים.
חוק תאגיד בשידור הציבורי החדש לקח את כל זה צעד אחד גדול קדימה. החוק קבע כי "השר ימנה לתאגיד השידור הישראלי מועצה בת 12 חברים, ובהם לפחות שש נשים ולפחות חבר אחד הנמנה עם האוכלוסייה הערבית, לרבות האוכלוסייה הדרוזית והצ'רקסית". לאחרונה הניח חבר הכנסת יגאל גואטה מש"ס הצעה לתיקון החוק לפיה לפחות שישה חברי מועצה יהיו מזרחיים. על ההצעה של גואטה חתומים עוד תשעה חברי כנסת מכל סיעות הבית. אם תתקבל הצעת החוק הרי שאין מנוס מהחשבון הבא: מתוך שנים עשר יהיו שש נשים, שישה מזרחיים וערבי אחד. כמובן שאישה יכולה להיות מזרחית או ערבייה ולאפשר את העניין מבחינה אריתמטית, או אפילו לאפשר לגבר אשכנזי לכהן במועצה. אם כמובן לא יתמודד מולו אדם בעל מוגבלות.
בחזרה למשפט העברי
בכנס השנתי של מכון 'משפט לעם' בשדרות, במהלך פאנל שעסק בנושא הכנס "האם יש שליחות לאנשי משפט דתיים", נטל את המיקרופון, באופן ספונטני, שופט בית משפט השלום בתל אביב מנחם קליין. הוא סיפר כי בהשתלמות שופטים בינלאומית בליסבון התגודדו סביבו כמה שופטים אירופים וביקשו ללמוד על מבנה החוק הישראלי. קליין הסביר להם כי ישראל אימצה למעשה את הדין הפלילי הבריטי, בנושאי חוזים היא נוטה אחר המשפט הגרמני ואילו בנושאים חוקתיים, כמו חופש העיתונות, מקבלים שופטיה את עיקר השראתם מהמשפט האמריקני. השופטים האירופים, כך מספר קליין, הביעו אכזבה. הם התפלאו מאוד לשמוע כי הדין העברי, "משפט התנ"ך" בלשונם, כמעט לא משחק תפקיד בחיי המשפט של העם העברי בארץ ישראל.
יש שטועים לחשוב שהדין האישי בישראל הוא הדין העברי. אך האמת היא שהדין האישי בישראל הולך אחר בעלי הדין: דין עברי ליהודים, דין השריעה למוסלמים, לכל אחת מהכתות הנוצריות הדין הנוהג אצלה ועוד. חסרי הדת נידונים על פי הלכות אזרחיות שהתפתחו בפסיקת בתי המשפט במהלך השנים.
את מס השפתיים למשפט העברי נתן המחוקק כבר לפני כמעט ארבעים שנה, כאשר הכנסת קבעה בחוק יסודות המשפט כי "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל". אלא שעקרונות הצדק של מורשת ישראל הם מושג מעורפל. שאלה משפטית שאין לה תשובה בחקיקה או בהלכה של בית המשפט העליון היא דבר נדיר. וכפי שכבר ציין בעבר הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון אהרון ברק, הוא מעולם לא נזקק לחוק הנזכר ולעקרונות הצדק של מורשת ישראל. זאת מכיוון שבדרך של היקש הוא יכול להכריע בכל סוגיה, חדשה וחסרת תקדים ככל שתהיה.
יושב ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, ניסן סלומינסקי, מנסה כבר זמן להפוך את החוק על פיו. בהצעת חוק שמונחת כבר חודשים על שולחנה של ועדת השרים לענייני חקיקה הוא מבקש לשנות את לשון החוק, כך שהפנייה אל המקורות היהודיים תוקדם להכרעה בדרך ההיקש. הוא גם מבקש שהמושג הלא מחייב של "עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל" יומר באמירה ברורה שתשלח את השופטים אל המשפט העברי. את הצעת החוק בולמת כרגע סיעת 'כולנו' של משה כחלון, שבממשלה הזאת באופן כללי מתפקדת כשומרת החותם של האליטה המשפטית הישנה, ומסכלת כל מאמץ לרפורמה ממשית במערכת המשפט.
פרויקט אחר שמקדם סלומינסקי בתחום הוא הקמת מכון לאומי שייעץ לשופטים בנושא המשפט העברי. ד"ר מיכאל ויגודה, ראש תחום משפט עברי במשרד המשפטים, הביע בכנס התנגדות ליוזמה. הוא טוען שהמחלקה שלו נותנת מענה מספק. אך חוסר הרצון של ויגודה בתחרות אינו הנימוק היחיד נגד היוזמה של יו"ר ועדת החוקה. לפני יותר מעשור הקים ד"ר יובל סיני במכללה האקדמית בנתניה את מרכז ישמ"ע (יישום משפט עברי) שלקח על עצמו לסייע לשופטים המבקשים לאזכר בפסקי הדין שלהם את המשפט העברי. הרושם שנוצר הוא כי המרכז הלא ממשלתי מצליח להגיע באופן יעיל אל השופטים המעוניינים בכך, ובמאות פסקי דין שופטים, לא דתיים דווקא, מצטטים את המשפט העברי ונותנים קרדיט למרכז על הסיוע. וכל זה בלי להקים עוד גוף ממשלתי עתיר משרות ופקידים שגויסו לכל החיים, או לפחות עד גיל הפנסיה.
אלא שלפחות כרגע נראה שהתרומה של מרכז ישמ"ע, של המחלקה הקטנה במשרד המשפטים בראשותו של ד"ר ויגודה, כמו גם של המכון העתידי של סלומינסקי, לא מתעלה מעבר לרטוריקה, לקישוט פסקי דין שניתנים על פי המשפט הישראלי בהשראה אנגלית, גרמנית או אמריקנית. גם שופטים כמו מנחם קליין או משה דרורי, תלמידי חכמים שמרבים לנתח בהרחבה תיקים שנידונים בפניהם על פי המשפט העברי, עושים זאת אחרי שלמעשה פסקו את הדין.
כל זה אינו מרתיע את ד"ר שפרה מישלוב, מנהלת הקליניקה לסיוע אזרחי על פי המשפט העברי באוניברסיטת בר-אילן. היא טענה בכנס כי למרות שהרהורים בדבר חוסר התוחלת של קישוט פסקי דין בניתוחים על פי המשפט העברי עולים אפילו בראשיהם של השופטים שמקדישים לכך מאמץ משמעותי, הרי שלדעתה דווקא השופטים הללו מניחים את התשתית שתאפשר בעתיד שילוב אמיתי של ההלכה היהודית בעולם המשפט הישראלי. הניתוחים הללו ייתנו כלים ותקדימים משפטיים בידיהם של שופטים בשעה שהמחוקק יאפשר שימוש אמיתי ב"עקרונות הצדק של מורשת ישראל".
הרב אריאל בראלי, אשר עומד בראש המכון המארח בשדרות, אופטימי פחות. לדעתו כיום המערכת המשפטית היא מערכת סגורה שמקדמת אג'נדה מאוד ליברלית, וקשה לראות כיצד אפשר להשפיע מבפנים. לכן מבחינתו עדיין אי אפשר לומר "הטובים לשפיטה". גם הוא חושב ששופט דתי צריך לעשות כמיטב יכולתו באזכור המשפט העברי בפסקי הדין. אבל בינתיים, פיתוח המשפט העברי לצורכי הזמן, כמו גם בעלי הדין שומרי המצוות, צריכים למצוא את עצמם במסגרת בתי הדין ההלכתיים לדיני ממונות.